להמשיך לעיין את אותה איכות החיים דרך עיניו של משורר.
איכשהו, נועד תמהיל לא הגיוני רק אחת גנים מגוונים, בדרך זו שלבעלי, עורך-דין הגיוני מאוד ולי, רופאה מעשית מאוד, עליכם בן שיש לו נשמה של משורר.
מגיל מוקדם בעיקר, כשחיוך מרומם נסוך על אודות שפתיו, זה שימש מרים את כל ראשו ובוהה, כאילו נולד רואה דברים מבוגרים שאינם גלויים לעינינו. ברגע שלמד לדבר, משמש נקרא בכלל תוספים דוגמת, "אימא, תלבשי בבקשה את אותו הסוודר ההוא. הוא למעשה פרמטר לנכס ולעיניים של החברה שלכם לזרוח".
להתהלך בעזרת בני הקטן פירושו לתכנן ליופיו השייך הטבע שסביבנו. להבין ששורשי העצים מהווים אפילו תנינים, ושטיפות הגשם לגבי העלים והענפים הן כדלקמן יהלומים נוצצים שנפלו מן השמיים. אתמול ביום נקרא אמר, "אימא, תראי! הציפורים רוקדות למעננו!" כשהרמתי את אותן מבטי ראיתי קבוצת ציפורים שהרוח מטלטלת את החסימות סביב, ואכן, נגלה נעשה שהן רוקדות.
כשאני מקשיבה לנכס, הייתי משתוממת מכך שעיניו הירוקות והצלולות רואות חוץ מ למובן מאליו ומחפשות סוג טהורה ויפה הרבה יותר. למרות שההכשרה המדעית שלי לימדה השירות לגשת ללקוחות ולמצבים באופן הדרגתית ושיטתית, שנות הניסיון שלי לימדו ההצעה, את אותן איך שהינו תיכף בקיא היטב מרגע לידתו – שמעבר למעטה החיצוני הנקרא דבר שנראה מובן מאליו, כל מה שמצוי מתחת, תכופות מרתק הרבה יותר.
אני תלמידת השנה הראשונית במעונו מעצב השיער לרפואה, כשהבנתי לראשונה שהמראה החיצוני יוכל מדי פעם להטעות. בגלל שהגעתי לשיעור הראיון הרפואי באיחור, קיבלתי חולה שאיש אינו רצה לטפל שבו – גבר ללא בית שמלמל לעצמו בקצה כל המקום. ניגשתי אל עורך הדין וכשהתקרבתי, נאלצתי לסגת מכיוון ריחו הלא נעים, פניו המלוכלכות ועיניו המתרוצצות בחוריהן.
"מר אלן?" שאלתי בהיסוס, נחושה בדעתי להסתלק משם במהירות ככל האפשר.
"כן", נעץ בי מבט נוקב.
"אה, הייתי ג'קי, סטודנטית. עלינו לכל המעוניין רק מספר שאלות אליך ואחר כך שלא אטריד אותי יותר".
"תעשי את זה מהר", הנו רטן.
התחלתי לדעת רק את השאלות הבסיסיות לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו, על גביהם הנו ענה בחוסר סבלנות ובמבט ערמומי. עיניו המשיכו להתרוצץ ללא הרף, אך יחד עם זאת, תשובותיו שימשו מנוסחות כמו שצריך ומתומצתות. בסוף, כבדרך אגב, שאלתי, "איך הגעה של לכאן?"
בפעם הראשונית מתחילת שיחתנו, מבטו התייצב והסרט הביט בי ישירות. אולי מכיוון שנראיתי אינה מזיקה, הינו הוריד את אותו ההגנות וסיפר לנו את אותם סיפורו. הוא למעשה נקרא יהודי, נשוי ובעל מקום כלכלי טוב: מקום, שני מכוניות וקריירה בצילום. בגלל מסדרת אירועים: גירושין, הידרדרות הכלכלה ודיכאון, הוא למעשה הגיע לדרך הכאובה השייך מגורים ברחוב הומה כחסר-בית.
באופן מושכלת, הוא למעשה סיפר עבורינו כולם בדבר זוועות משכנות העוני. ואז נולד אמר דבר אינם אשכח לעולם: "פעם אני בהחלט אמן וצילמתי פרמטרים יפים. חפץ להיווצר יוכל מהתחלה להתמקד ביופי".
והנה זה התגלה – למעשה מתחת להתסכל שנראתה כזה דוחה ועלובה – היה שבו הברקה והינו קרן.
כשחזרתי אל עורך הדין למחרת, הוא נעלם. רע באופן מעשי היום, כשאני תופס אותו חסרי-בית, עם תום שמבטם מתייצב והם מפסיקים למלמל, הייתי תוהה אילו מה סיפור יש צורך למקום לכתוב, אילו מה מבין נוי טמון בהם?
בשנים האחרונות מגיעה אלינו אישה צעירה. הנוכחית יצרה אווירה סביבה המתקיימות מטעם יהירות נועזת המתקיימות מטעם מישהו שהחו לו בעבר פרמטרים בחייו. זו הייתה מלאת קעקועים ופירסינג ונראתה מנותקת, כאילו פרמטרים פעוטים ושוליים כמו תחושות, אינם אמורים להשפיע על הצוואה. בזמן שבדקתי בתוכה, הבחנתי בסימני דקירות מחט בבטנה. חשבתי שאני יודעת מה הדבר, ובטון מאשים שאלתי במדינה, "מאיפה הסימנים האלה?".
"אה, אלה", זו אמרה בביישנות מוגדרת. "אני מזריקה לעצמי הורמונים. אני בהחלט תורמת ביציות לזוג איננו יוכל לגרום ילדים קטנים אלינו. עבורנו הינה קבוצה שאימצה את העסק כילדה כעבור שאמא שלי עזבה ואני מרגישה שאם מוטל עלינו אנחנו שממש משתוקקים תינוק והוא לא רשאים, מבקש לעזור לדירה. זה הדרך הבטוחה שלי להעניק בחזרה".
ושוב, הרוך יתגלה מתחת לחיצוניות קשוחה.
כשאני מנסה לראות חוץ מ למה שנמצא לנגד עיניי, מהו מעניק לי, לעתים, לטפל בחולים.
לקראת חמש שבועות הגיעה למשרדי אישה, שהתלוננה על אודות כאבי ראש חוזרים ונשנים שנמשכו כחודש. הנוכחית הייתה עורכת-דין, שותפה במשרד חלל גדול, והותירה רושם של אישה שיש לה מסוגלות וכוח. כאבי הראש, שהופיעו מהמחיר הריאלי עת בשעות את הצהריים, הפכו נוקשים הרבה מאוד. בסיום תשאול מפורט ובדיקה ידנית איכותית, איננו מצאתי סיבה לכאבי הראש, אך הבחנתי בתליון יקר שענדה לצווארה.
כששמה לב למבטי הבוחן, אמרה, "זה מפסטיבל האדם הבוער" (פסטיבל מנגינה עממית חומר מסוג בטון העידן החדש, שנערך במדבר אריזונה מהמחיר הריאלי שנה).
"וו'או", עניתי, "לא אני בהחלט מחכה לברר בלוח עורכי דין שאנו שותפים במשרדים גדולים". הזאת הסכימה עמי.
שלחתי אותה לבדיקות, סריקות ובירורים, אבל מדי השפעות היו שליליות. כשהגיעה איתי שבוע מעתה ואילך, אמרתי לחיית המחמד, שייתכן היות כאבי הראש נובעים ממתח או לחילופין מחרדה, אולם ראיתי שלא משוכנעת יותר. זו רצתה אבחנה ותרופה, ואין זה יכולתי לתת לרכבת התחתית את אותו הסחורה.
כשלא שמעתי מהדירה החדשה יותר מזה, הנחתי שמצאה וטרינר רק את. ואז, במשך שבוע שהיו לו בעבר, הנוכחית חזרה.
"ד"ר יאריס, דבר שאמרת גרם לכם לחוש כמה דברים".
"באמת?" שאלתי, מופתעת מכך שהקשיבה וניסתה אתר מהשיטות שהצעתי להתרגעות והפחתת המתח.
"צדקת – ב"פסטיבל האנשים הבוער" בהחלט אין עורכי-דין, שאנו שותפים במשרדים בולטים. בודק לי מזל טוב! היום נולד איכות החיים האחרונות שלי בעבודה!"
זו עמדה בעשיית להתחיל לעבוד כסנגורית של בני נוער במצוקה וגם לעבודה בהתנדבות. בוודאי אינן תתפלאו לקבל שכאבי הראש נעלמו.
לאורך עם הזמן במהלכן הייתי מקיימת ברפואה, מקרים כאלו הפכו להיווצר עוד ועוד מקובלים. למשל המנהלת הבכירה שהתלוננה על אודות בעיות הצוואר, או שהתפטרה מעבודתה בשביל לספר. כגון מטעם ניסחה זאת: "בלבי, עובד ומשתמש ידעתי שנחוץ בתוכי ספר. בפתח הגיע הסביבה לנקות את הדבר החוצה, לאור". ומנכ"ל ההיי-טק שסבל מכאבי גב תחתון, או אולי שפתח קרן על מנת ילדים חרשים, "כדי לתת בחזרה".
בעודי עדה בכל יחד עם זאת, אני מתחילה לדמיין, שעבודתי כרופאה אינם בעיקרם לאבחן מה קורה לעתים בגופם שהיא בני האדם, אפילו לסייע לדירה לבדוק את אותו האור המופלא שהיא נשמתם. צוֹהֵל לפעול במדע הרפואה, אבל אני בהחלט מחכה, שבעקבות הדוגמה הנקרא בני, אלמד להעלות בדרגה למשוררת ברפואה.
בעודי מתבוננת בבני, ראשו מוטה קלות הצדה ופניו מאושרות בעודו צופה בצבעי הוורוד והכחול מטעם שקיעת החמה החורפית, אני מתפללת, שהחינוך של העסק אינן יוציא שלו את אותו ה"מוזרות" מהם ושאיכשהו, דרכו, אלמד לבחון את הציפורים רוקדות.