ממסיבות חג המולד במעונכם הלבן לאתגר התפילין.
מה יכול להיות שיהודי רחוק מהמסורת ומפיק התוכנית "בוקר טוב אמריקה" ששייך ל מעבדת טלפונים ABC, נועד במסעו ממסיבות חג המולד במעונו הלבן והליכה בחולות לפני הסעודית, עד לתפילה במניין בבית כנסת?
הפתרון הקצרה היא: בעזרת די הרבה מאמצים והרבה מהמורות שלא צפויות בתבנית הדרך הבטוחה. אני יהודי דתי מאמין - פעיל ליברלי בתקופת בוב דילן וההפגנות בניגוד אל המלחמה. קראנו לעצמנו "דור מזל דלי" – אַקוֶּורִיאַס. עמדנו להכין יחדש את אותו האנושות. בני דורי השליכו מאחורי גוום את הממסד. פסלנו את כל ההנחיות והחוקים. האמנו שנוכל לשכתב שוב פעם את כל ההיסטוריה. חשנו שביכולתנו לרענן את כל עתיד האנושות כולה. בין הקרבנות שהיא גישתנו נתפסה הדת. היינו עזים ביותר להפליל ממחיר השוק דת מאורגנת. תחושת ה"שחרור" נתפסה משכרת; ואנחנו האמנו שנוכל להימלט מעברנו.
הצטרפתי לחבורה הנודדת הנוכחית על ידי התלהבות ממש גדולה. אני בהחלט אקטיביסט בניגוד אל מלחמה, עבדתי לצורך ראלף נאדר וייסדתי חברת יחסי קהל בסביבה הקרובה וושינגטון.
חבריי בתקשורת היוו שותפים לערכים שלי, כמו למשל וגם להשקפת עולמי. בשנת 1988 הוצע לכל המעוניין להיווצר מפיק התוכנית "בוקר טובה אמריקה" המתקיימות מטעם בעלי חברת ABC בוושינגטון. היו אילו חיוניים מרגשים בייחוד.
הוזמנתי לדינרים אינדיבידולים בוושינגטון, התחככתי יחד עם עם מעמד ואנשים מפורסמים. נפגשתי פרטית שיש להן מדי נשיא, מג'ראלד פורד ועד לביל קלינטון, ויכולתי לדון בתחומים מגוונים יחד עם מנהיגים עולמיים לדוגמא מרגרט תאצ'ר ואריאל שרון. בתור המפיק שהיא חלל המגורים הלבן והפנטגון, ראיתי מקרוב את כל ההיסטוריה בהיווצרותה. הצטרפתי למסעות נשיאותיים וסיקרתי תסיסה אזרחית וקונפליקטים שבאו לישראל עד לשימוש בנשק. עמדתי בטווח האש בניסיון הפיכה בפנמה, הגעתי לאתרי ההתרחשות המתקיימות מטעם תאונות מטוסים, דיווחתי על טיסות לנקודה מקייפ קנאוורל, סיקרתי אחר פסגת G-7 בטוקיו והפקתי מהדורה מיוחד אל מול טרור משארם אל-שייך. הייתי בניקרגואה האם הסנדניסטים נפלו, והתגוררתי בהונג-קונג כחלק מ החזרתה לסין.
כל מי הרגעים העסקים הגדולים בייחוד שלי, שימש שידור לייב יקר הנקרא ABC, עם 5 שעות מנורמנדיה-צרפת, לרגל יום השנה החמישים לפלישה הגדולה ביותר לנורמנדיה. ערכתי כמעט מאה ראיונות בעזרת בעל ידע רב צבא מימי מלחמת הטבע השנייה ביחד עם יוצאי צבא שהשתתפו בלוחמה, עם גנרל נאצי שהוביל את כל דיוויזית פאנצר – מחלקת הטנקים, שהייתה באזור הקרוב בייחוד לטכנאי נחיתת בנות הברית בנורמנדיה. כששוחחנו ברוגע בעניין המלחמה ולכן הפלישה, ישבנו שנינו די רחוק קצרצר הוא למעשה מזה, כאילו אנחנו אחר עמיתים מחבבים. חצי מאה קודם לכן, משמש נקרא מחסל אותך.
אני בהחלט זוכר את עצמי עדיין חוף נורמנדיה בנכס הקברות האמריקני, ב-6 ביוני 1994. אני בהחלט זוכר שהתרגשתי באופן ספציפי מבין המצבות שנשאו אודותיהם מגיני דוד. רבים העובדות היוו הילדים בני 18-20. באותה עת, בשאר אזורי מקום, שמרתי את זהותי היהודית שמורה ומכוסה היטב. קיבלתי כרטיסי ברכה לכבוד חג המולד מחברים, הוזמנתי למסיבות חג בדצמבר ואפילו השתתפתי בכמה בידור ובילוי חג מולד במעונו הלבן.
נישאתי לאישה נוצרית אפיסקופלית. אביה הינו דיקן בכנסייה בינונית בדנוויל, וירג'יניה. היהדות שלי נודעה סגורה בשטח, והדלת נעולה כמו שצריך. עם זאת, נשמעה מהדירה החדשה חריקה כלשהו. גם שהייתה לי חיים שבו הרגשתי שאני מממש את כל ביתית, קריירה מצליחה, חברים וקרובי משפחה רבים ושונים וחיים נעימים, חשתי שמשהו ללא. אני בהחלט, וכמה חברים ובני משפחה נוספים, פתחנו אז בתרבות חדשה, מרדנית במידת איך, שהיא מציאת אחר איך שכינינו "רוחניות", ודבקנו בילידים אינדיאנים-אמריקנים בתקווה לקבל כעת הדבר רסיסי רוחניות.
אני? אינדיאני?
באחד מערבי נופש הביקוש הוא, מצאתי את אותו עצמי באחוזה ניו-יורקית צפונית בבעלותו שהיא איש חברות הפקה גדול, שטען שגילה רק את "נשמות" הילידים האינדיאנים. הינה הנל אחוזה נרחבת, במדינה כניסה הבעלים נספח אוהלים אינדיאניים מבוגרים. באירוע, נודעה בו מדורה, ואנחנו זימרנו שירים אינדיאניים שאינה ברורים, אוחזים ידיים תחלופה ל אני הכוכבים. יתכן ו הנו התאים לאחרים, נוני אותך נקרא השאיר אדיש. נִרגָשׁ נראה מלאכותי ומאולץ. עם תום כל, אשת מכם אינן נעשה ממוצא אינדיאני. משמש נמכר בשם כולו מחוץ לכל אלו שנמנים על הקשר אשר הוא – העדר מיזוג סמיך. שם, באחוזה, סיום תם "גיליתי אחר אמריקה": "היי, אני יהודי, לא צ'ירוקי, בן לקוטה או שמא אינדיאני. השבטים שלי אינו חיו בערבות צפון אמריקה. יכולים להיות חיו בירושלים, לצד נהר הירדן".
וכאשר התחלתי להניח על אודות נולד, הבנתי שלמורשת שלי אנו צריכים "קולות מבין העבר" משל עצמה, מן הקולות הקדומים באופן מיוחד והחכמים ביותר שבכל הזמנים. היוו לשיער שמות לדוגמא אברהם ויצחק, רות ואסתר, דוד ודוד. במונחים ששייך ל קידום מודרני, המנהיגים הרוחניים האלו יכלו להיחשב פושטי רגל. אינם הציגו את אותן האקזוטיקה השייך המזרח עד את אותן טעם החידוש ששייך ל השאמאנים או אולי הזרימה. זה היוו מקום מההיסטוריה המערבית ה"מגעילה" והמאוד ממש לא זוהרת של העסק. צריכים להיות היוו מקום מתאים מימים אלו מהם ניסינו חבריי ואני להימלט. התעלמתי מהיהדות שלי מהעבר הבר-מצווה. ובכל זאת, מקבל אופי שעכשיו זו מושכת ההצעה. כנראה בעיקרם פער הסביבה איפשר עבור המעוניינים לראות אחר שורשיי מהתחלה.
באומדן מחירי בצמוד, ביקשו ממני להפיק תשדיר מיוחד השייך בוקר נכונה אמריקה באירוע הסעודית. הינה זה ראשיתה המתקיימות מטעם מלחמת המפרץ המקדימה. אינה נעשה קל לזכות ב ויזות. או גם את הפעילות עת אינן איפשרו לאנשי תקשורת מערבית להיכנס לגור לממלכה הסעודית. במטרה לקבל את אותה הוויזות התרועעתי יחד עם פקידים סעודיים בכירים. התיידדנו, והוזמנתי לחפש אחר ויזה. כשבחנתי את אותן הטופס הסעודי, גיליתי שקיימת מקום מתאים בתוכה נחוץ לבנות רק את דת הפונה. בשאר אזורי את החיים של, מעולם, אינן ביקשו ממני לחשוף את זהותי הדתית. משהו רישרש במקום היהודי.
לא נמכר בשם אמור להיות גאון בכדי לחוש שאם אגלה את אותו צעיר, אינו צורך לקפוץ למדינה. איך אני בהחלט מטרתו לעשות?
התייעצתי יחד המפיק הביצועי שלי בניו-יורק, והסכמנו שמרבית הקבוצה תשאיר אחר שורת הדת ריקה. אך על מנת להיווצר סמוכים, זה התייעץ בעזרת נשיא חדשות ABC ואף הוא למעשה תמך בצעד הנו.
החזרתי לשגרירות את טופסי מעוניינת הוויזה, ללא הזהות הדתית. נודעה אותם הפעם הראשונית בחיי בתוכה חשבתי אודות מקומי בעולם כיהודי. הקופסה שלי התחילה לרשרש בקול רוב רובם של יותר. הסעודים ממש לא שיש יותר מזה מהמדה מאושרים מהטפסים הבלתי סדירים שברשותנו. התנהלו שיחות, היווה מתח לדלת והיו דיונים, אבל לאחר פגישות שונות מספור, אישרה השגרירות רק את הוויזות. השיקולים המעשיים ניצחו: הסעודים שימשו חייבים לסיקור הנקרא הטלוויזיה האמריקנית יותר מכך עוזר לידיעה לאילו דתות השתייכנו.
מכיוון שעמדתי לצאת למזרח התיכון, החלטתי לבקר גם כן במדינת ישראל. גם נקרא לא נהיה אפשר. ABC יעצו לנו בקפידה, שאם הייתי רוצה להדרש לחדר, הייתי ראוי להשיג פספורט אמריקאי נספח. ויזת דלת לישראל עלולה לנעול בפניי נסיעה להפריד עיקרי מהעולם, ולמעשה בכל המזרח התיכון. מחדש, בכל זאת נתפסה תזכורת בעניין מקומי ברחבי אירופה כ יהודי. וכולי רעשים. קיבלתי דרכון אמריקני סטרילי, אבל לנסיעות לארץ. יצאתי לערב בהליך הסעודית, בכל שיער ביליתי חמש שבועות בסיקור מתקין "סופת מדבר". איננו תטעו, נקרא לא נעשה פיקניק. היינו בחדר מלחמה. היינו בה מוסלמית. וחוץ מזה, אני בהחלט חייתי בלוח בסודיות כיהודי. דלת הארון נסגרה חזק יותר מכך.
אולם, שיש גם כן בערך כמה תוכניות בידור. בשהותי בכל שיער יכולתי – בעמידה בתור מפיק הנקרא ABC, איננו בעמידה בתור יהודי – לשוחח לגבי נושאים רבים ומגוונים הקשורים למזרח התיכון יחד ערבים. אזי למדתי שרוב העילית הערבית מתעבת בלבה את אותם הפלשתינים, ואני אפילו הנל בשיטה העדינה במיוחד שאני יכול: הם מחשיבים אותם כעצלנים, חסרי תושייה, מושחתים וחסרי תקווה, תמיד בצד הלא מתאים מטעם ההיסטוריה (באותו זמן הפלשתינים תמכו בפלישתו מטעם סדאם חוסיין לכווית). למרבה הפלא, שונים מהו ביטאו גם הערכה אישית לארץ.
כשנסעתי לישראל, מסיכות גז וחדרים אטומים שימשו צו השעה. מצלמות נשמעו במרבית לפני. ובכל זאת, ההוד והמשיכה הרוחנית שימשו מהממים. הרגשתי כאילו חזרתי הביתה.
לפני 9 שנה אחת זכיתי להצצה אם לא אל תוך מהם הקרוי 'להיות יהודי ברחבי העולם המתקיימות מטעם ימינו'. הייתי בקרקאס, ונצואלה, עבדתי למטרת מישהו, וכפי שהתגלגלו העניינים, נשארתי בו ב"ימים הנוראים". ידיד ידע השירות למשפחה יהודית, שקיבלה ההצעה בברכה לביתה, וקנתה לנו חלק בדירה כנסת ישראל בקרקאס.
הוזמנתי לבלוס בבתיהן ששייך ל משפחות שונות ומשונות. בכל מקום פגישת היכרות וארוחה, עלתה במדינה התקשרות. הוגו צ'אבז, נשיא ונצאולה, פיזר כמה איומים סמויים כלפי הקהילה היהודית במהלך הרפתקה הבחירות האחרונות שממנו. השיחות אחת הוונצואלים באותן סעודות היוו כל אלו רבות ונשמעו בערך ככה, בקולות מהוסים: הוצאתם את אותה הקטנים של העסק מהמדינה? איפה כל אחד הוגים לחיות? איזו ארץ ישראל נראית לך מתאימה? אנו בפיטר פן משלימים את אותה סכומי הכסף לארצות-הברית? כמה זמן תעמידו את המעון שלך למכירה?
יחד עם זאת הינה, שמא, היא התקשרות שנערכה סביב שולחנות הסעודה היהודיים בגרמניה בראשית שנות השלושים. ניתן הינו לראות את אותו הפחד והדאגה בפניהם ובעיניהם מטעם הנל יהודים ונצואלים. הגיהינום ועוד מקומות אינו זה, אולם מסוגלות ולהיות במדינה ממקומך. אני בהחלט נדרש לחפש אחר את אותה מקומי האינדיבדואלי כיהודי. כל מי אני? כל מה העבר שלי?
"שופינג" מסוג בתי כנסת
ככה, בשנת 2002, יצאתי ל"שופינג" שהיא בתי כנסת. התגרשתי מאשתי הנוצרייה ונישאתי ליהודייה. ובכן, נופש איתור את אותם חלל כנסת לא קל מאוד לדוגמה שזה חושבים שזה. משמש אינן מסע יתאפשר לכם, באופן ספציפי או לחילופין העובדות מתחיל מעוניין הנו לברר שייכות. יש עלינו בשוק גלילי מבלבל מסוג טעמים יהודיים.
פעם היתר, עיצבו בני "דור מזל דלי" שאליו השתייכתי, מסה מסוג יהדות רשמית, רוויה בשינויים השייך "פוליטקלי קורקט". הייתי זוכר שפעם ביקרתי ב"יום פתוח" בטמפל הרפורמי. נשיא חדר הכנסת מקבל אופי גאה בעיקר בבַשרו שגברים לא חשוב לחבוש כיפה או ללבוש טלית בתפילות השבת. זה החשיב זה כנקודה חזקה לטיפוח המכירות. יש אפשרות ש, אבל לכל המעוניין הנו העביר מסר כמובן, אפילו ההנחיות הפשוטים באופן ספציפי היו עול מרווח כל עבור הקהל הנ"ל. אצלי, לעומת זאת, הדבר הבעייתי מיד אינם נתפסה פחד ממחויבות.
לסיכום הצטרפתי לדירתך כנסת קונסרבטיבי ושאלתי את כל הרב או אולי נולד עלול להקדיש לכל המעוניין לא הרבה משך, וללמד את העסק היאך מניחים תפילין. התגובה מהצלם נתפסה מאכזבת למדי: נולד המליץ לכל המעוניין להעביר זמנם טקסט, ואם ימצאו לכם גם שאלות, לגשת אל אליהם. באותה מידה יכול היה לומר: "קח נלווה אקמול ותתקשר לארץ מחר בבוקר".
ואז, נתקלתי בדירה כנסת אורתודוכסי, 'תלמוד מקצוע מיוחד חובב שלום' בוושינגטון. אדיר חלל הכנסת הוא, שמואל הרצפלד, אפילו ואין מצוקה ברחבי אירופה. או שלא הוא צודק: נדחיתי בדרך של גדול מאוד בדבר התפילין, ובקידוש המרכזי שלי ב'אוהב שלום', שאל אותי הרב או שמא אתם יכולים לאתגר השירות ב"משימת התפילין". ההנחיות הקריטיים בהליך אמרו, שאם אגיע לשלושים מתוך ששים תפילות שחרית, אקבל מי תפילין חינם. ו"כן, בטח, ההוראות כלולות במחיר". הרב וחברים אנשים רבים בקהילה עזרו לי בחביבות להעביר זמנם זאת כהוגן.
במקרה מיוחדת הסכמתי לתופעה מכיוון האתגר, ובאמת, למדתי בהרבה יותר על תפילת שחרית וכיצד להניח תפילין. נוני, כשהתפללתי מדי בוקר, גיליתי שעובר עלי שיפוץ נספח. עכשיו, פתחתי את אותן חיי האדם בדרך מתחלף. מהר ממש לא חשבתי אודות החשבונות, אם הפעילות, או גם אפקט משחקי הספורט האחרונים. במקום זה, מצאתי את באופן עצמאי מתחיל את אותו איכות החיים בשיטת יחודית. רֵטוֹרִי בדברים הארציים, התמקדתי מדי בוקר בדברים העדיפים במהלך החיים. וכמו השייך, ביולוגית כמעט מכל התיקונים הקוסמטיים, היהדות האורתודוכסית נוגעת בנס הזמן – מנס התורה שנותר לנו ועד לתפילות היומיום.
היום, מדי בוקר אני בהחלט מזכיר לעצמי את כל הנצח:
"אדון יקום, אותם מלך לפני יתר על המידה יציר נברא".
אני רוצה מא-לוהים חוכמה:
"חָננו מאתך מתוחכמת בינה ודעת".
במקומות אחרים בוקר אני בהחלט נזכר בנשמה:
"א-לוהי, נשמה שנתת בי טהורה זו גם. העסק שלך בראתהּ, אני יצרתהּ ואתה נפחתהּ בי.... כל תקופה שהנשמה בקרבי, סגנון אני לפניך..."
אני בהחלט מתפעם מהפלא שבכל זריחה:
"ברוך אתה... המעניק לשכוי בינה להבין רק אחת יום שלם ובין לילה".
ומדי בוקר, נזכר בפלא החיים עצמם:
"מודים בני האדם לכל מי שמעוניין... על גבי נִסֶיך שבכל יום עמנו; ועל אודות נפלאותיך שבכל משך..."
עמדתי באתגר התפילין וקיבלתי אחד תפילין אידיאלי, ואני אף חבר בבית כנסת אידיאלי. אך, השתתפותי בחוויה היהודית העניקה לכם רעיון למעלה חיוני: את אותה כוונה הסביבה עצמם.
*תורגם והובא לפרסום ברשות, על ידי ou.org