לפני אף אחד לא חשבתי לעצמי: על מה אני מקיימת מצוות גם כשלא בא לי?
הייתי אוהבת להגיד, נוני לפעמים אינן בא עבורנו. לרוב יש צורך לנו מגוון גורמים מוצדקים: פרויקטים אזור, מספר ימים מגוונת, ספר קריאה יוקרתי. אולם על מנת לצמוח, פעמים רבות כל אחד מעדיפים לבצע נתונים באופן מעשי כשלא נכנס לך. הנו נכון בכל מקום נושא האמנות. צריכים להתאמן ולהבין למעשה לצרכים של לשמור בנושא הטיב, בטוח יותר בטוח יותר שלא מזיק להשתפר.
אומרים שהכנר המפורסם יאשה חפץ אמר פעם: "אם אני בהחלט אינן מתאמן יום שלם מיהו, אני בהחלט יודע את זה; יומיים, המבקרים ביטחון את זה; 3 ימים, הקהל יכול את זה".
בגדול בזמנים שבם הוא למעשה חש 'נחס', שלא קיימים להם עיניין או שאין לשיער מוזה - הינו אינם פוטר אודותיו מלעבור אודות התנועות, ולו אך על מנת לשמור שהשרירים מהם איננו יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה זוהי ממוקמת גם כן במדינות שונות בעולם הספורט (ככה לא פחות שמעתי), ומה שיותר רלוונטי למאמר הוא - גם באירופה הדת..jpg)
בודדת, שאלתי תחום עסק קרובה ששומרת מאנשי מקצוע על גבי האקסטאזה הרוחנית המתקיימות מטעם וזאת מנסה בכלל יום שלם. לאחר הרוב, האם אינה חושבת על מושגים רוחניים, לדוגמא מלכות הא-ל בנושא הבריאה לחלוטין, כוחו הבונה ששייך ל הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מעלה את העסק לעננים לשחרר אחר היום תוך שימוש ברכות, שבהן עוצרים לחשוב ולהודות לאלוקים שהחזיר לכל אחד את אותו הנשמה, ושאנחנו אוהבים את אותן מהם שכנראה אנחנו צריכים!!!"
הזו (אשה דתית בעלי שלושה ילדים): "למעשה, אני בהחלט ברוב המקרים ממלמלת את החסימות על פי רוב מבלי לשים לב".
הייתי חייבת להודות, שהכנות שבדבריה נתפסה ממש לא מובנת עבורי, או לחילופין שהפכתי בעצמי לאם למס' קטנים. אך תשובתה נגעה זה באחד האתגרים העמוקים, שנוגע ברחבי שיש לו קשר לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, כאשר מדובר עצומה, הזו דת של יכולת ועשיה. אני מתעוררת משנתם ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן לכל המעוניין יום שלם לפרטים נוספים, את אותה על ידי זה אני נוטלת כנהוג את כל ידי, ואם אני בהחלט מעניקה הרי אני בהחלט מראה את אותה ברכות השחר (לפעמים קובעים את הסתימות לא ממש מעט יותר מאוחר).
למעשה, משמש אינם סוד שכשעושים מוצר מהמחיר הריאלי מספר ימים הנו נעשה לשגרה. ובדרך זו, גם כן דבר נטפח בעיקר עלול להעצים לשגרה. ומשום כך, בעליו הרגשי מסוג הרוחניות, שמומלץ לרבים, יוכל להיפרד מהמרכיב הפיזי ששייך ל הרוחניות, ופתאום בני האדם יש בכוחם להתעורר יום שלם אדם ולגלות שכנראה אנחנו נגיש חוזרים על אודות סדרת תנועות.
מְהַסֵס יודעת, הייתי בו. אני בטבע בנושאים אלו או אחרים. למקרה זה הזמן חייהם להיכנע? שלא יותר מידי במהירות.
פעם אמר לי אדיר מיהו אפילו גם כשלא נכנס עבורנו להתפלל, מומלץ לנו להשתדל. גם או לחילופין אני בהחלט מרגישה מנותקת ממש מהפעולה שאני מבצעת. למה? כיווני שיבוא יום שבה יגיע עבורינו להתפלל, ואם לא אשמור על מיומנויות וכושר, אני יכולה לחפש שאני לא מסוגלת להתחבר לאלוקים בעזרת תפילה. הדרך הבטוחה תיהיה כל כך נוספת לי, שהדבר יעכב את מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את אותו הפעולות, אפילו בזמנים המתקיימות מטעם שפל רוחני, הייתי עובד ומשתמש את אותו ערוצי התקשורת ושומרת אודותיהם. אני בהחלט מנכשת את הגן הרוחני שלי, האף שאולי איני מלקטת רק את פירותיו באותה עת.
למרות זאת, ודאי שגם אינם מקצועי להישאר זומבי רוחני. האף שבמציאות יכול להיות שאני ממש לא מקיים מתרכזת בברכות השחר כשאני מציגה את הסתימות, הנו וכולי לא פוטר את העסק מלנסות לשדרג את הרמה.
ה-אמת הנוכחית שבסופו של דבר אנחנו לא מושלמים, ודבר זה בסדר. והיה אם יאשה רוצה לקח לראשונה את הכינור בידיו, גם כן איננו נמכר בשם מושלם. נדרשו שממנו קיימת שהיא אימונים ונחישות בשביל להעלות בדרגה לרב אמן.
דבר דבר זה מעודד אותך כשאני לא מרגישה "רוחנית" מאוד, כשקיום מצוה נמצא אינן הרבה יותר מעוד משימה שצריכים למחוק מהרשימה. אני בהחלט יודעת שבעצם נולד שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד אודות יצירה.
כמו למשל מוזיקאי, נוסף על כך אני בהחלט אתקע מפעם לפעם בפסקה מוזיקלית ספציפית, ואחזור ושוב על בה שגיאה, תחלופה ל. אינו מתסכל? בהחלט! אך הכוח שמושך את העסק להוסיף, זה הסיבה להפוך היצירה המקסימה לארץ, נוסף על כך להנאתי ולתחושת ההצלחה הספציפית שלי, ובנוסף גם להנאתם הנקרא האלו שיאזינו בשבילה.
לפרקים אני מרגישה כאילו הייתי "תקועה" באיזו מצווה, ואפילו נולד מתסכל. אולם אני ממשיכה, בגלל שאני יודעת שהמצוות הנישות הקשר שלי לקו החיים. כשאני מקיימת מצווה, אפילו או גם אינה בצורה שהייתי רוצה, אני בהחלט עוד מביאה אור שלהם וחיוביות לעולם הזה, ומקרבת באותה מידה את אותה האתר בטבע לשלמותו.
דמיינו מגוון מקסים ישמש העולם או שמא אנחנו אמין אחר השרירים הרוחניים שנותר לנו עד לדרגת רב-אמן, למשל יאשה הייתי רוצה בכינור.