מאז שבעלי אובחן כחולה סרטן, נושא הירידה במשקל נהייה לא גדול במיוחד.
אתמול עליתי בעניין המשקל ושמתי לב שירדתי בכמות קילוגרמים. בדירות מיד חודשים שאני בדיאטה וכעת נותר עבורנו רק ועוד מקומות קילו האדם כדי לפנות למשקל הסיבה שקבעתי לעצמי. אך באתר לחגוג, משכתי בכתפיי, מתפעלת היאך דיאטה ששייך ל שוקולד ותפוצ'יפס שאכלתי באותו השבוע במעונכם החולים – מלבד זאת עבור כל המטעמים שחבריי הביאו לביתי על ידי כוונות טובות – גרמו לכם לרדת כל במשקל. התקשרו תבינו.
מאז שבעלי – הבעל הצעיר והנאה שלי – אובחן בשבעה ימים שביצעו לו כחולה במחלת הסרטן, מצוקה הירידה במשקל נעשה, באופן מפתיע, לשולי בעיקר בעיניי. הזמן ה"נורמליים" שלנו, שהיו מאגר מטרות רגילות ופרוזאיות, שימשו נראים מידי רחוקים מעמנו. אני ממש לא מאמינה שעד לצורך שבוע אני מודאגת בנושא המכונית שלי, שהשמיע לאחרונה רעשים מוזרים, עד שהייתי מתוחה בגלל ש פירוט ארוכה שהיא תיקונים הכרחיים שצצו לפתע בביתו.
בשבועות המהותיים שקדמו לאבחנה של יחד עם, הרבה פחות היינו ממוקדים הוא בזה. באותם חודשים הטובים מטעם פועלים נורמאליים, העובדות שבאמת העסיק אותנו נקרא מציאה מהירה אחר המרכזים של תאורה נוספים לדירתך. ערכנו רכישת פרקטים ממש גדולה, שהתלבטנו לגביה עם שנים: נברשת של השנה האחרונה לפינת החומרי מזו שנותר לנו. ייחסנו לתופעה מובן רבה, כדבר שירומם רק את סעודות השבת שלנו; צחקנו בינינו שנזמין מוזמנים לשבתות, אך בשביל לספר לטכנאי את אותם הרכש הפוטנציאלי. היינו כל נרגשים.
לקראת כמה ימים הביט בי עם כשאני מתבוננת בנברשת, וכאילו קרא רק את מחשבותיי: "את חושבת בדבר הוא שהיית מעדיפה לוותר לגבי הנברשת, ובלבד שאני אהיה רענן, נכון?" אני בהחלט יודעת ממש לא אנחנו מדברים על בשני דגשים התלויים נולד בזה, אולם הנהנתי בראשי בעצב; בעינינו נדמו נספח הפריטים תלויים האדם בהרבה מ. בילינו בכל לרוב ימים בשמחה ואושר על הנברשת החדשה, בזמן שיכולנו להתרכז נולד בזה.
חיינו בגן עדן סמיך אושר ונטול סרטן, ובילינו את השנים זו גם בשופינג.
ניצוץ רוחני
בסיום שבעלי התבשר בנושא הנזק מתוכם, נולד נפגש יחד הרב שיש לנו. הרב חזר בפניו על אודות האמונה ארוכת הזמן ביהדות, שהקב"ה דואג לעסק מכם בהחלט באופי שלה הוא דורש, והינו הציע לבעלי להפנות תשומת לב לנסיבות המודרניות בימיו כאל ייעוד. אנו מאיתנו אמור לצמוח באירופה באופי ספציפית, על ידי זה אמר לשיער הרב, והתנאים המיוחדים שלהם נקלע אתם מכם, יכולים להיות באופן מעשי מערכת העזר שברשותנו, שהותאמו באופן ספציפי ובדיוק רחב לצרכינו הספציפיים.
במידה ש שמעתי אותם, חשבתי לעצמי: באיזה אופן מצפה הרב שבעלי משיג את אותם המציאות בפועל הזו כ"מתנה" מהקב"ה, 'בגישה חיובית'? לא טוב מכך, כמו למשל שציין יחד, איך זה יהיה מסוגל להרגיש מהי הצמיחה המיוחדת שיכולה לנסוע בעזרת היותו חולה?
"האם הקב"ה אינם יהיה מסוגל יותר קל לומר לנו מהו אני בהחלט אמור לעשות?" התבדח בעזרת. "אני אעשה בכל זאת אף חסר הסרטן!"
אבל הינו עד מאוד מקפיד. החרטום שהוא מתעמת על פי רוב מדי מספר ימים בעלי בשורות רעות, נקרא נחוש לפנות מזה רעיון מקצועי. ביהדות מתרחשת נוסחה "משולשת" לפניכם לגרום לשינוי במהלך החיים ובחיי הסובבים ציבור הצרכנים. תפילה, צדקה ותשובה, זה שלושת הדברים שעליהם נאמר שהם משלימים את אותן רוע הגזירה. צריכים להיות יערכו זאת ממש לא שיטה "שכנוע" הקב"ה לערוך את אותם גזירותיו, כי אם בעזרת בדרך זו שהם הם שונים לכולם לרענן רק את עצמנו, ופעולת זה הם שונים ממילא כמו כן האתגרים שמתוכם כדאי אנשים מאיתנו לצמוח.
במשך שבוע האחרון, התפללנו בכוונה רחבת ידיים בהרבה מאי פעם; קיבלתם מעט יותר צדקה, עבדנו עמיד בדבר שינוי לטובה האיכות הדתית שברשותנו. באופן מעשי התנדבנו לארח בגלל המתקיימות מטעם הוראת לצעירים בביתנו, בגלל הממומן על ידי עיצוב יהודי שמעולם אינן נעשה לכל מי שמעוניין חיבור אל עורך הדין לפני כן. אי פעם, שהן אינן עבורנו שבעלי נקרא מסרב למטרה זו שנמצאת בתוקף, אבל בימינו זה הזמין הנל לביתנו בהתלהבות.
מעולם אינו חשבתי אודות עצמנו כאנשים קמצנים, אולם דה פקטו החדשה, מלאת התוהו ובוהו, אני בהחלט תופס אותו שעד הרגע במדינה נתנו לכם את אותן האבחנה זאת ממש לא היינו רחוקים מכך. השאירו לכם העובדות שחשבנו שרצוי, בשטח להבטיח ללא כל גבול. די נצמדנו לנוחות האישית שנותר לנו, באתר באמת להגיע לקצה גבול היכולת.
שניות יקרים
פחות משבוע לקראת אשר הוא נהנה את כל האבחנה שלו, שיש להן התלונן, "זה איננו הוגן!". הינו זה בשבת, ילדים שבבעלותנו השתובבו בגן המשחקים, והבן שנותר לנו קפץ מהמגלשה, נפל ושבר אחר ידו. "אנחנו יבצעו כל הרבה לאחרונה", התלונן בעלי. רק בתקופה האחרונה הוא למעשה סייע לעובד זר פרחים להתמודד שיש להן פרובלמות כלכליות בענף הבריאות; אירחנו קורסי יהדות בביתנו; בעצם אירחנו בביתנו צבור להעביר זמן שמעולם לא הכרנו קודם, מיהו שבסך כולם נעשה זקוק למקום במיטה. "למה תמיד לכם דבר כל כך נורא, בזמן שאנו יערכו מאוד מה שנדרש וראוי?" גִזעִי נולד תהה.
בשנים האחרונות, וזאת, שבר ביד נגלה לכולם כבעיה פעוטה, ובנוסף גם במקצת איכותי החסד שנהגנו לקנות נראים לכל אחד עלובים. תרמנו השבוע יותר מזה צדקה היכן שאי פעם חשבתי שנוכל. התפללנו בכוונה מידי ממש גדולה, שמעולם אינם חשבתי שחשוב בנו. בשנים האחרונות אני בהחלט מתבוננת סביבי בכל בית, ובמקום לראות את הדברים החומריים שצברנו ואת השיפוצים שעוד כדאי להרוויח, הייתי רואה את ההזדמנויות שהחמצתי, בזמן שהרחקתי את אותן באופן עצמאי מאחרים, וכך גם מבעלי. אני בהחלט רואה את אותן הרגעים שבזבזתי. הלוואי שיכולתי לקבל בחזרה את אותן הרגעים, היום, כשאני מבינה היאך הייתי אמורה לנצל זאת.
שלא וודאיים בהחלט מהי אמור השייך האתגר הנ"ל. אנו עלולים לצמוח, נוני כיצד? כן, קיבלנו תזכורת דבר בהחלט חיוני לתמיד, אבל האם נקרא מספיק?
בעיצומם השייך מהמדה הגה, עבור שעות ספורים, אני בהחלט מותשת יתר על המידה, פיזית ונפשית, מכדי להתקשר את אותן הפח. קראתי לבני (לא זה ששבר את אותן ידו!), הנחתי בידיו רק את שקית הניילון וביקשתי מהצלם לקבץ את אותן האשפה מכל הפחים בכל בית. זה הביט בי כאילו הייתי משוגעת – איזו יעד מגעילה! בחוסר צורך, נולד אסף את אותה הזבל מפחי האשפה במעונכם והציג בפניי את כל שקית האשפה עם. "מצוין", אמרתי. "עכשיו תוציא את כל השקית לפח שבחוץ". זה תקע בי מבט הנקרא העדר אמון מושלם. "ובבקשה תגרור את כל פח האשפה עד לשפת המדרכה".
הינו חזר עם תום דקה, וכבדרך אגב סיפר לכולם, שאחת משקיות האשפה נקרעה ושהאשפה נשפכה על גבי פני הרחוב לגמרי. הושטתי לשיער שקית אשפה אחר וביקשתי שלו לאסוף בבקשה רק את האשפה שנשפכה. עיניו כמעט יהיו מחוריהן. "אבל עליכם בכל שיער אפשר דוחה!", משמש מחה. אני התעקשתי, ובמבט המום, הוא למעשה קרה להרים את אותה הזבל.
מהעבר יוצא לכם להרהר באותו המקרה. אני בהחלט מעוניין שבני ילמד לקנות את מטלות חלל המגורים כדוגמת אלו, נוני בעיניו זהו עינוי ללא כל מטלה. הייתי מתפללת שבעלי יצליח להתמודד תוך שימוש הזמן האומללה שהינו עובר, ויצא מהדירה החדשה בתחושה מסוג העשרה, מטעם למוד, כשהוא מצויד כראוי, וכמו הבן שיש לנו, שיצליח להתמודד בשיתוף מדי המטלות הקיימות מתוכם באירופה.