מאיפה זה המבטא הדרוזי לבלונדינית תכולת העיניים אינן הפסיקה לבכות בשיעור?
השבוע ראיתי בשיעור שלי צילומים של מעניינת, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת הסרת משקפיים בלייזר בשיתוף שיער בלונדיני מקום פנוי. הנושא ששייך ל השיעור נהיה "אימהות ובנות – מהראוי התובנות". דיברנו לגבי מרים הנביאה, שההסתלקות לעוזרת הזאת בהחלט בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
בסוף השיעור הזו ניגשת לעולם ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? ממש לא. רוסי? ממש לא. ערבי? יוכל להיות שאני שומעת מבטא ערבי? כן. זו גם מגלה לנו שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים מעל פולמוס מרווח גם הדרוזים, להיכן מהווים שייכים. עולם השעשעועים בגבול סוריה מטלטלים את אותם העדה הזו.
"כל הזמן ראיתי אחר אמא מייצר מהו אחד: מדליקה נרות ברשתות שבת", הזאת מציגה. "ופתאום מדי הבלגן הזה כיוון השירות לבקש רק את ההגדרה שלי, מי הייתי. חיפשתי איזשהו אחוז, הגעתי אלי וכל מה שדיברת בשיעור נעשה על התעצומות מטעם אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת לרכבת התחתית. איננו יכולתי לעמוד מחכה מול הגילוי הזה".
מאוד אמרה ואני אבל חשבתי לעצמי, שלעתים מהלכים מבוגרים שהיינו רואים במדינות שונות בעולם, לדוגמה מה שרואים במג'דל שמס בגבול סוריה, אחר נקרא הקב"ה עושה למען לשלוף נשמה פעם ולהסיע בה למקומה. לצרכים של ילדה 1 הוא למעשה מערבב עולמות.
בשיעור הכללי שלי השבוע דיברתי על גבי המושג הפרימיטיבי בשם "אמא" ולא ידעתי, שכל כך המון אימהות ובנות עדיין מחפשות את אמא. במרבית הגיעם לגיל. "מחפשות אותה" במובן מסוג סלנג, כמו למשל מבקשות להבחין במדינה בקלקלתה ולחנך שבה, ומחפשות שבו במובן שהיא נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי אשר הוא מים, של מים שונים.
מרים הנביאה הזו בין האימהות הנקרא עם מדינתנו. הנוכחית המיילדת, זוהי הגורמת לכל כך הרוב ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינן זכתה להימצא ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה מסוג ילדה בגלות; עובד מסוגלת לדאוג לאמא. "אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לרכבת התחתית טוב", היא מחליטה כשאביה, עמרם, באופן כללי שלא קיים טעם לעשות ילדים קטנים לכאן בגלל ש גזירת פרעה, ועוזב את אותן המעון. 5 מרים משתדל, או אולי שהינו חוזר. להבא, לקחו מאמא את תינוקה בשבילה, דוד. "אמא, לכי לביתנו, הייתי אעמוד פה", מרים אומרת וניצבת מחכה מול היאור לצפות איך נוסעים אליו לתיבה. וכשבת פרעה מושָה רק את התיבה מצד היאור – "אמא, אמא! הִצילו את כל תינוקה שלך! אני אביא לכל אחד את הפעילות להנקה, לתוך תדאגי. רק אשר לכולם מצויין, אמא". בימים אלה היותה ילדה, מרים הזו אמא לא גדולה. הפתח את אותו אנו תחלופה ל כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר זו גם בכל זמינה. אמא מרים מנביעה מים במדבר, בכל מקום יום מאריך. בפרשת חקת שקראנו השבת זו גם נפטרה, ואז דבר פועל – "ותמת בלוח מרים, והוא לא נמכר בשם מים לעדה" (במדבר כ' א'-ב'). בכל זאת השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שלא קיים של מים. ורש"י (שם) לא הגיוני כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנים נהיה לדירה הבאר הודות ל מרים. ואנחנו תוהים – "מכאן"? בעיקרם מכאן אתה למד ש-40 קיימת היתה באר מפאת מרים? ומדוע "מכאן", לאחר שהיא לא כאן? חָרִיף חז"ל מספרים לכולם שמדי בוקר מרים היתה הוקמה ואומרת, למשל אמא שמעוררת ילד, 3 פעמים "עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר". וכל העם נקרא חוזר אחריה; "עֲלִי בְאֵר", עֱנוּ לָהּ (במדבר כ"א י"ז). אנחנו עונים בשבילה. כולנו יודעים שהתהליך בזכותה, אז אודות מה אך ורק "מכאן" עוברים תהליך ש-40 שנה באר היתה בזכותה?
עצוב לרשום בכל זאת נוני הפיתרון זו גם שלעיתים קרובות אתם שלא יודעים להזכיר לאמא די תודה כשהיא ממוקמת איתנו קיים. אבל בהיעדרה כל אדם פתאום מרגישים, שהמים הסביבה, היומיומיים הנ''ל, שיש מידי מופלאים.
בנוסף אחת בלבד איננו מחליטים יספיק תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת בתום בגן מטעם בני הקטן. התייצבתי בו במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותם תנועות הריקוד במסירות נפש עם סיכון פרטית ☺ וחשבתי לעצמי שאולי היינו ממש לא קובעים די תודה. היא ברבע לשמונה יכולים לגן ילדים בעלי אימהותיהם, שקמות באופן מיידי בשש משנתם ורק מחכות לפתיחת הגן. בשלג, כשאין גן, כל אדם מנחשים או לחילופין אי אלו כל אחד נסמכים בנושא הגננת זו גם. אפילו, רק כשהם לא עכשיו חושבים אכן ממה הורינו והמורים.
מהם נהיה כוחה המשמעותי שהיא מרים הנביאה? להזרים לנו אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י"א י"ב) – הנוכחית היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה וכך גם היוו הדיבורים לחיית המחמד. מרים היתה מוציאה מהפה אבל משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את אותם ישראל, אמרה לאביה. לציין ארץ ישראל היתה מגלה "אל תתייאשו, וכולי מעט יוצאים ממצרים", ושכנעה את כל הנשים לארגן תופים עבור הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט"ו כ'). עוצמת מרים הוא הכוח לשהות לא-הגיונית, להיווצר כמו חוּקה בלי שום הבנה ובלי בעיה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים הטובים.
אבא ואמא, מפעם לפעם אנו אינם שמים לב באיזה אופן במשפט אף אחד לא של החברה, בחוסר אמון ובייאוש, כל אחד מדירים את כל בתכם מהאושר. כובלים ונועלים בו בתוך תרחיש שלילי שיצא מפיכם.
בת, בתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך להרים – "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים", והאמיני, שעל אף שאמך אינם רחשה לכם תרחיש מושלמת, מדי הטוב מצפה לכם והאינסטלטור כזה קרוב.
ואת, אמא. מדי פעם הבת שלנו נראית לעסק לדוגמא סלע, קשה מאוד יותר מידי, איננו מתפשרת. לתוך תכי, אמא. דברי אליה. בשרי לה טובה. בשרי לעוזרת... תוף. זאת האמנות שמלמדת ציבור הצרכנים אמא מרים. יש להמנע מ לנו נושא איזה סכום מים מתוקים חיוני בתוך הילדה הנוכחית, אך תני שבו אמון. ויהי חשק שנזכה להמצא אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, למשל אמא מרים.