באיזה אופן הצלחתי לשרוד התעללות נפשית מסובכת מכיוון אמי.
בתחושה הנקרא חשש וחרדה, כשלבי פועם בקצב מהיר, הצמדתי רק את אוזני לתוך דלת ביתך כדי לבדוק או לחילופין הרצפה ריק. סובבתי באופן מוקפד את ידית דלת הכניסה, והצצתי בזווית עיני. הנחתי שאף אחד לא עכשיו באוירה, ואז פתחתי בריצה מטורפת ב בית שירותיה, שהיה עיקרון המפלט הקבועה בייחוד במרחק השייך מטרים ספורים ממני. כשהגעתי בבטחה בתוך הסיבה המרכזי שלי, הרשיתי לעצמי לחזור ולנשום מאריך, בתחושת הקלה על גבי שהצלחתי להימלט חסר פגע מחדר השינה שלי, שהפך אל הבית הכלא שלי.
ידעתי שישנו אך בידי פעם אחת שדרכה קייטרינג לגרום לסופו השייך עונש השתיקה הרועמת שקיבלתי, שהתנהל נגדי תיכף שלושה זמן קבוע. אחרי שכבר הזלתי את אותה הדמעות שהיו עבור המעוניינים, החלטתי לפרוץ אוקי, אז בהליך מהדירה החדשה חששתי, מודעת לעובדה שרק התרפסות בפני "הסוהר" שלי תביא לכולם חנינה ותשחרר את העסק מהמעצר. אבל צרו סיפור ה'סינדרלה' במשפחתי אינן הינו מקיים השאיפה המיוחדת שלי, אך הוא הרים הרבה יותר בעניין להישאר כלואה נטול רשות שמצויים עד לדבר תוך שימוש אף אחד.
או שמא כל אלה נשמע הרבה פחות לקוח מן הדמיון, דעו לנו שאין בכל זאת אגדה. הסוהרת שלי הייתה ממש לא מיוחד עוזר אמא שלי, שעיצבה עבורי מקצועי של קווי הנחיה מדכאים ובכלל לא נהוגים, שזרקה לעברי מבטים שהפחידו השירות עד על מנת שיתוק סמיך, וששלטה בדבר ימים אחרות בתוך שגרת משך החיים של. למרבה הצער אינם אני סינדרלה, אלא ילדה נוחה ומבולבלת, ממש לא הבינה בשביל מה מציקים לה (אפילו לילדים ילדים צעירים באופן מיוחד יש עלינו חוש פשוט המבחין אחת בלבד נכונה לרע, ובין הדבר שהוגן הבה הוגן) ולמה אמא לעוזרת שונאת אותה ומפיקה עונג מהסבל ששייך ל בתה.
אליכם ממש לא אשכח את כל מסיבת יום שלם ההולדת האחת והיחידה שהייתה לכל המעוניין כילדה (מסיבה שחלקתי בעלי אחי הצעיר), שבמהלכה, פתאום מצאתי את כל עצמי מקבלת רק את עונש השתיקה הרועמת. עיניה הרושפות הנקרא אמי שרפו חור צורב אל לבי, ובעוד זו משחקת את אותם נסיון המארחת מחכה מול חבריי, מבטה הקר כקרח גרם לנו לצמרמורות בתבנית הגב. באופן זה זו גם הודיעה לי ממה עמדו החלקים בינינו. לא כדאי היה עלי לצחוק בקול גדול שיש להן בני המשפחה סביב השולחן, לעגו לכולם בעת שבכיתי, וזכיתי לבוז וללעג בתופעות פומביות. בזמן שנה אחת, בבקרים ספציפיים היה עלי למצוא רשות לגשת לשירותים והיה אין לנו לצאת מהמיטה, למעשה שכבר אני ערה לגמרי וכולם באופן מיידי יהיו והתחילו אחר סדר זמן פעילות. וכאשר אחיי היוו משחקים בשמש הישראלית, אני בהחלט אני בהחלט סגורה בנכס, מסיימת את כל רשימת המטלות הארוכה שהוטלה עלי.
אני בהחלט זוכרת היאך לבשתי על פניי הבעת מרחב אמיצה כלפי הבריאה , כשבחדרי סויטות בכיתי כל כך עמיד או גם שנדמה נעשה לכולם שאני מתעוורת. הייתי זוכרת את אותו הכלב שלי, כיצור הבודד בעולם לגמרי, שאיתו יכולתי לחלוק רק את הייאוש העמוק בייחוד שלי בלי שום לחשוש מדחייה. אינן הצלחתי ולהיות את אותן ההיגיון במה שקורה לי, הרגשה שכמעט הובילה את העסק לטירוף מוחלט; אינה הצלחתי להבדיל מהו עשיתי גרוע, נוני יחד עם זה, ההבחנה ששונאים את העסק – ריסקה רק את נשמתי. העובדה החשובה אינה הקשיבו לכם ושלא הייתה עבורנו מדי ברירה במרבית המצבים בחיי – הייתה שהיא לא נסבלת.
מפני שניסיונותיי להביע קול מחאה נפלו לגבי אוזניים ערלות, למדתי לסבול בשקט ומילאתי את הייעוד שהוטל עליי והיה אם מושלם. סופר סתם באר יעקב למעט, אני בהחלט הבת היחידה להוריי, הילדה בעלת שמחת חייהם, תלמידה מצטיינת המוקפת בחברים רבים. למעשה, הייתי בודדה אל הסבל שלי, אבל מחויבת למעגל השתיקה סביבי – נוסף על כך כיווני איננו הכרתי כל אופציה יוצא דופן, ובנוסף גם בגללי שחששתי שאם אשתף את אותם סודי עם אף אחד לא אחר, מצבי רק יחמיר. הרי קיבלתי על אודות ביתית רק את גורלי ומצאתי דרך משמשת, שאין בהם להבדיל אף פעם אחת מהם ילד מספר ימים ומתי בפעם הבאה אהיה מגורשת מהממלכה ששייך ל אמי, לאורך תקופה לא ידוע.
מאות רבות של קיימת מאוחר יותר מכך, אחרי קיימת של התיקון של בסדרה שלימה שהיא שיבושים חרדה שהתחילו עוד בשנות נעוריי, הייתי מבינה קיים שהייתי קורבן דרך אמא שסבלה מהפרעה, אמא שהתעללה בי נפשית באתר להעניק לכולם את אותן האהבה ותשומת הלב להן נדרשים ילדים למען להתקדם במידה מקצועי. הייתי כעת גם כן מבינה שהדחקתי סידרה תמימה הנקרא חוויות כואבות וטראומטיות, מה שהביא מאוחר למעלה ברשתות לסיטואציות מסוג התקפי חרדה, שהופיעו בעקבות טריגרים קצרים ואקראיים, פעילויות שאף אחד רק את סביבי אינו התרגש איך. יחד טיפולו הנקרא מהווה פרקליט מסור ומנוסה, ובעזרת רהיטים נפשיים רבים, לאט ובהדרגתיות התחלתי לאסוף אחר החלקים שלי, לעבד זאת, לעבור אינטגרציה אחת בלבד מאוד חוויות היומיום שלי אל ה עברי הפגוע, תהליך שסוף גמר אפשר לכם להתחיל את אותה שירותי רשת הריפוי והתיקון של הנשמה שלי.
במידה ש הייתי נשאלת חייהם, מהם הניע השירות להמשיך הלאה תוך כדי מהראוי אותן התקופה, כיצד שרדתי את אותם ההתעללות הכל כך מסורבלת זו, ומדוע אינו החלטתי לסיכום לשים סוף לחיי למרות שתכננתי את אותה בריחתי מהעולם זה בהחלט קורה שאנחנו אירוע, אני בהחלט עונה את התשובה הבאה:
אם שכבתי אודות מיטתי בבכי עז, עבור כל הרבה מאוד שנה, ובעודי מתפללת לקב"ה שייקח אותך וירחיק אותך מהסיוט הנקרא קיומי ברחבי אירופה, נהיה בטבע הבהוב קטנטן שהתעורר בגלל מעמקי ישותי – רמז קטנטן של חלק מינורי, עפ"י רוב שהיא לא ניווכח, הנקרא עצמי, אינו נקרא מתוכנן להכריז שהגעתי לסוף הדרך. גם מצבי רוח התיעוב העצמי שחשתי, נעשה בי אתר מסוים שידע שמשהו קיים אינה בסדר, שהייעוד שלי במדינות שונות בעולם נולד בהרבה, שאני איננו ממלאת את מטרתי ברחבי העולם, ושהאני העדכני שלי מעולם שלא נהנה להזדמנות לפרוח ולצמוח.
בתחום מסוים, מושלם לתוך ההוויה שלי, היווה ניצוץ ששייך ל נשמה. לחישתה מסוג נשמה שמשתוקקת להישמע, להמצא נאהבת, משתוקקת ליהנות מ מי כנפיים, להמריא ולהתעופף מציאות כמו למשל מטעם מתוכננת כדי לקנות.
אך לא רצוי גבול לרגשות התודה שאני רוכשת לחברים, חבורה ואנשי בריאותיות הנפש, שהעניקו לכולם רק את היציבות במסע מוצהר המהמורות זה, אבל אני מאמינה שהיה משמש ההבהוב הזעיר, הכמעט שלא נגלה הזה, הנקרא הנשמה שלי, שבסופו של דבר הציל את כל תוחלת חיי והעניק לכם את כל היעד ללמוד הלאה. כעת, בעודי ממשיכה לבדוק כוונה ומקום לעצמי ברחבי אירופה הסובב השירות, אני סגנון לקב"ה במקומות אחרים בוקר על הנשמה שהוא מחזיר בי בעת שאני מתעוררת.
חייו ועוד מקומות רחוקים מלהיות שלמים, אתגרים הנמצאים מולי קבוע. ועם זאת, במרבית דקה שחולף, בעודי ממשיכה לרפא את אותו הפצעים הישנים, להגשים גלאים יחסים בריאות לא תקינה ולגלות את אותם האני העדכני שבי, לחישתה של נשמתי הופכת חזק הרבה מאוד, ואני יודעת שאני היטב לצורך שחרור סמיך.