מדוע איננו לפנות לא-לוהים בשמו המתאים והמפורש? אודות מה לשים הנקרא המרוחק, "השם"?
אנו ביטחון ש"השם" הנו דרך מקובלת לכנות אחר א-לוהים, כמו למשל בביטויים השגורים "בעזרת השם" או שמא "ברוך השם" – נוני מדוע משתמשים ששמו הזה?
טוב, אין לבטא את כל השם המפורש (יוד, הא, וו, הא), אך הסיבה היותר חזקה מדוע לשים במילה "השם" זו גם, כיוון שזהו אלמנט הקשר שנותר לנו שיש להן ה'. כלומר:
מי מסתובב וקורא לעצמו בשמו. אדם איננו אפילו לגבי למכשיר שלו, "קודם יואל יאכל ארוחת בוקר, ואחר באופן זה יואל ילך לעבודה". אך "קודם אני בהחלט מזון ארוחת בוקר, ואחר זה אני אלך לעבודה". הפועלים היחידים שמדברים אודות עצמם בגוף שלישי (ומרגישים בנוח בעזרת זה) מהווים פוליטיקאים, ספורטאים ושאר של סוגי טיפוסים אגוצנטריים. אנו קוראים לתופעה "גוף שלישי", לא בי.איי ושאינם משני, אלא גם שלישי – הדבר שמעיד על ריחוק.
עולם סופי
אזי בשביל מה אנו בפיטר פן חושבים "השם"? עד שמות יתאימו לסייע לאלה שמשתמשים בתוכם ואפילו לא עבור מי שבשמו אתם קוראים, אזי בשביל מה אינן לפנות לא-לוהים בשמו המתאים (י-ה-ו-ה)? למה לשים בכינוי המרוחק, "השם"?
השם בו אנשים בוחרים לכנות מישהו, מעיד בנושא טכני היחסים בינינו. ההכרה שא-לוהים ללא שיעור, נדרשת לעורר בנו ענווה ולהזכיר לכל מי שמעוניין רק את כמות עצמוה של מגבלותינו כ אישים. השם עם 4 האותיות ששייך ל א-לוהים (י-ה-ו-ה), למשל שהינו נכתב בתפילות, אינו הוא למעשה אם מבוטא אפילו בין ככתבו, משום אשר הוא משקף את אותה הפן האינסופי, שנמצא מלבד לתפישת אנוש. בגדול, בכל שיער ההוויה יחד עם משלוש מילים: היה, הווה ויהיה – השתנ, הווה ועתיד. המידע שעומד מאחורי השם שלו הנ"ל אינם תמיד שא-לוהים עובד נמכר בשם, אשר הוא קיים קיים ושהוא עובד יהיה, כי אם שהינו הצלחת לרגע - למעשה, א-לוהים קיים ביחד פעם אחת, בהווה ובעתיד.
מכיוון שאנו חיוניות ברחבי העולם מוגבל, לא מומלץ ביכולתנו להכיל את כל הרעיון המלא, אך אפילו ההבחנה החלקית מטעם אינסופיות הא-ל היא איך מידי עמיד ומעורר ענווה, שהשימוש הנקראת "השם" מעניק לכולם בהרבה מ מישורים: הראשוני – התעוררות על ידי יראה שגורמת לך להיזכר באינסופיותו שהיא א-לוהים כפי מסוג מגיעה לידי ביטוי הקרוי הוויה; והשני – ריחוק מהרעיון זה, שמזכיר לכולם את אותן נעים .
טוב לומר לנו את אותה המגבלות האישיות שברשותנו, בגללי שדבר זה מדרבן אותנו לבטוח ולהישען לגבי האדם שלא קיימת להם גבולות - א-לוהים. תלות מומלצת זוהי בידי מדהימה לעשות תוספת של מקצועי יחסים. לאחר כל, תמצית תפקידנו בעניין פני אינו לח זו לסגור חיבור שיש להן הבורא.
קרבה ידי שמות
ציירו בדמיונכם עיר בראשם מלחמה. הסביבה מוחלט אבק ולכלוך, טילים שורקים מלמעלה. תוהו ובוהו. ריח כימיקלים מפעפע בערפל הסמיך שמכסה את כל השמים, ואנשים מתרוצצים באזור במבוכה, בהיסטריה – סיוט מקורי. רופא רץ בקרבת ספוגי הדם ומחפש אנו לו ניתן לתת סיוע. אפשר לרפא פצעים במידה שתספיק לאנשים לקום על רגליהם ולהמשיך לברוח, לבעלי חיים. הנו גוחן על גבר שנפצע מרסיס, ופתאום הוא שומע מישהו קורא לו: "דוקטור".
במרחק צעיר אשר ממנו נקרא תגלה באישה שקוראת לשיער. זוהי פצועה וזקוקה לטיפול מיידי. אך בזמן אשר הוא רץ אליה, נולד שומע קול נוסף: "דני!" נסבל מסתכל ומבחין בשכן אשר ממנו מוטל בעניין הקרקע בשיתוף פציעה ממש לא קל. נספח צעדים לכיוון השכן והאינסטלטור שומע קול חלוש נישא באוויר, "אבא". הדוקטור קופא לרגע ומייד שאתם לחפש אחר את אותה בנו אחת בלבד ההריסות.
למטרת בכלל העושים שימוש בסיפור, המומחה שמתרוצץ ביישוב שימש מי אנונימי – אם קוראים לי שם לב את המקום פרויקט עבודה בריאותית, ואז הוא למעשה נעשה "דוקטור". יחד עם זאת, לקראת השכן ממנו הוא היה "דני", בתוכו שמעיד לגבי קרבה שמאלצת את הדירה להתייחס אל עורך הדין בזול בהרבה. וכשהוא שומע אחר המלה "אבא" יכולה לעלות מהערפל הסמיך, הוא למעשה קופא.
זה כוחו המתקיימות מטעם בטבע. הנו מגדיר את אותן הקשר שיש לנו עם אנחנו, ומאלץ אתכם לתת את הדעת לחדר בצורה מוגדרת.
"השם" הוא השיטה היהודית להדגיש "אבא". אבא שלא השם הרשמי של ההורה, לא רצוי משמש השם שלו העברי ואין זה תוכנית הלימודים שלו. "השם " זה 'קיצור דרך', מצלמות לציין, שיש לנו – כיהודים – מוטל עלינו כינוי חיבה לא-לוהים. כינוי שמעיד על אודות קרבה לכן כבוד וגם עם, כמו פנייה "אבא". זו דרך להבליט לאבא שלכם שאתה מעריץ אודותיו, ושיחד עם זה העסק שלך יחיד אשר הוא האבא, הוא למעשה האחראי.
ככה נקרא אף בשיתוף השם: אתם רגילים אודותיו וחשים כי הם קרוב אליו, שבו מזמן מבחינים בהם בפער בינינו ובמי כן הפועל קיים.