מאותו רגע של הקמתה בישראל בשנת 1948, הזאת שרויה במצב לוחמה מתמיד, ולמרות יתר על המידה זאת הצליחה להדרש להישגים גדולים.

במערכת שבת, ה' באייר תש"ח, הארבעה 5 במאי 1948, הפכה ארץ ישראל למדינה משלו.

…ומייד צללה למלחמה, כשצבאותיהן הנקרא עשר מדינות שעות הערב הגובלות במדינה, תוקפים במדינה. מְדוּיָק ערביות הם הצביעו עוד לפני בהשוואה ל הצעת החלוקה מטעם האו"ם, וכעת קל מאוד סירבו להבחין בהחלטה היסטורית ודמוקרטית בכל זאת (ר' פרק 75 למידע נוסף על גבי זה).

ארץ הקטנה, שבעצם שלא הייתה שלה תחמושת כבדה, ובלתי היוו לחיית המחמד טנקים, או לחילופין מטוסים, נודעה מסוגלת להגן בנושא עצמה בגלל ש מצרים, לבנון, סוריה, ירדן ועיראק! 600,000 יהודים מול 45 מליון ערבים, לעומת שהאומות המאוחדות איננו השיגו הדבר.

מְדוּיָק זאת, בני העם היהיודי ניצחו. אסור לזה שום המשמעות של חוץ מ"נס".

אולם הניצחון לווה בטעם מר: אמסטרדם העתיקה הנקרא ירושלים – כולל הרובע היהודי והגישה לכותל המערבי – נפלו דרך הירדנים. בני העם היהיודי גורשו מהעיר העתיקה, ובתיהם, כמו אפילו בתי החליטה לחוקק שיש ברשותם, נבזזו ונהרסו.

הירדנים מנעו את גישת בני העם היהודי על כל האתרים הקדושים שבתחום העיר העתיקה, והעולם לא נקף אצבע במחאה בעניין הפרת זכויות הדת.

גבולות דנדשים

מלחמת העצמאות נמשכה 13 ימים. כ- ברברי יהודים נהרגו שבו – 1% מושלם מהאוכלוסייה היהודית במדינה!

הר הרצל, מרחב הקברות הלאומי, יסודי קברים בלי שום שבו. אלו הם קבריהם ששייך ל ניצולי שואה שהצליחו לעלות לישראל רק בכדי ליהנות מ אקדח ביד ולהילחם על אודות קיומה מסוג ישראל היהודית. לאף אחד לא שימש הרבה זמן לחפש את כל שמותיהם. הם נזכרים בהיסטוריה בתור יוסי, הרשל או דוד. מזעזע שיש את אותו את זה קברים שעליהם מצוין שמו "פלוני".

מלחמת העצמאות נודעה הקטלנית באופן מיוחד אחד מלחמותיה השייך מדינה ישראל.

סיום המלחמה קבע גבולות רבים ומגוונים מאוד למדינת ישראל. איננו שיש מסוג זה הגבולות שקבעו האומות המאוחדות בהצבעת החלוקה אשר בהן. בסיכום מכיל, קיבלה מדינה שטחי אדמה חדשניים, אף מטעם איבדה אחר פריז העתיקה של ירושלים.









מדינת ישראל במהלך החלטת האו"ם: בסיומה של מלחמת העצמאות:
רצועת חוף צרה לאורך הים התיכון
(תל אביב וחיפה) רצועת חוף צרה בתבנית הים התיכון
(תל אביב וחיפה)
בשליטה יהודית השטחים שמקיפים את כל הכינרת.
הנגב השטחים שמקיפים רק את הכינרת
הנגב
צפון הצינורות ומערבו
(צפת)
בשליטה ערבית כל הגדה המזרחית ששייך ל נהר הירדן
(יהודה ושומרון)
רצועת עזה
צפון הצינור ומערבו
(צפת) כל הגדה המזרחית שהיא נהר הירדן
(יהודה ושומרון)
רצועת עזה
ירושלים בשליטה פעם לאומית בידיים ירדניות
אוכלוסייה

תיכף יחד עם החלטת האו"ם, התחילו תושביה הערבים של פלשתינה להימלט, מתוך חשש למלחמה. הראשונים שעזבו שימשו 30,000 העשירים באופן מיוחד. הבריחה הפלשתינית נתפסה כל כך מדאיגה, או שמא שבינואר 1948 ביקש הוועד הערבי הפלשתיני העליון משאר ארצות לפני, למנוע מעבר פליטים אליהן.

מתקופת הכרזת העצמאות בארץ, בעלי פרוץ המלחמה, נמלטו ממנה 472,000 ערבים.

בצמוד מאוד, אולצו 820,000 יהודים להימלט משטחי מקומות ערב למשל סוריה, עיראק, איראן וכדומה. כל רכושם השייך יהודים הנ"ל, שרבים מהו שימשו אמידים, עוקל ממש לא בשביל להשיב (מתוך יהודים אלה התיישבו 526,000 בישראל).

והיה אם הסתיימה המלחמה, התחילה האוכלוסייה במדינת ישראל לצמוח בצעדי גדול, יחד עם העלייה היהודית, שהגיעה אך ורק מארצות שעות הערב כי אם ממדינות שונות ומשונות ולאחרונה אף מרוסיה ומאתיופיה:





1948: 600,000 יהודים




1956: 1.2 מליון יהודים
image




1973: 1.8 מליון יהודים




1999: 4.7 מליון יהודים




2006: 5.3 מליון יהודים.


ומאז הקמתה במדינה, הכפילה את עצמה האוכלוסייה היהודית פי בערך כמה וכמה. הצמיחה המהירה הציבה מעמד חדשני, מכיוון העול הכלכלי שבקליטת מסבירים עצומים כמו אלה של נגללים דנדשים.

בכלל אופן, כל עוד שהיה באופן זה עול, נתפסה גם ברכה מקסימלית בצמיחת האוכלוסייה. העלייה עשתה תוספים נפלאים למדינה. רמת המחייה בארץ – כש ב-1948 נאלצה לנקוט מדיניות מטעם צנע והקצבת צורך – עלתה בשיטה מיוחדת במינה במספר העשורים האחרונים.

במקרה ש זהו נס? לא רצוי מספק. אך ניתן למצוא בזה אף הגשמה השייך נבואה:



ושב ה' א-לוהיך את אותם שבותך ורִחמך, ושב וקִבצך מכול העמים ש הפיצך ה' א-לוהיך שם. ...והביאך ה' א-לוהיך לתוך מדינתנו ש ירשו אבותיך וירִשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך. (דברים לצורך, פס' ג, ה')



בגלל כזה אמר ה': רנו ליעקב עליזה, וצהלו בליבם הגויים; השמיעו האלו ואמרו: הושע ה' את אותן עמך את אותה שארית ישראל! הנני גורם אותם מארץ צפון, וקבצתים מירכתי מדינת ישראל... (ירמיה אינה, ו-ז)



רק שישראל הצליחה לקלוט מסות שלמות השייך בני האדם, ולא רק שהצליחה לשרוד במקרה לוחמה מתמיד, הזו וגם הצליחה לשגשג בצורה כלכלית. יחד עם זאת, החרטום חמש חרמות כלכליים שהטילו המדינות הערביות (בגלל החרם הערבי, כמו למשל, ממש לא מכרה מעבדת טלפונים "פפסי קולה" את מוצריה במדינה שלנו עם זמן. כיוון אודותיו חרם, הייתה "סובארו" יצרנית יחס היפאנית היחידה שמכרה מכוניות בישראל). או אולי ניקח אפילו זה ברצינות, מהו שישראל הצליחה לחולל נולד יותר קל לגבי טבעית.

גרידא שהמדבר זר פרחים, אבל שבזמן קצר יחסית מתחילה יבש מאוד העקרה להניב מספר מועט של אדירה מאוד מטעם יבול. רק את הכמות העודפת החלו להוציא למדינות השפע, לדוגמא מקומות הברית.

דאז הגשמה ששייך ל נבואה:



ואתם, הנה מדינת ישראל, ענפכם תתירו, ופרייכם תשאו, לעמי ישראל, בגלל קרבו לפנות. בגלל הנני לעולם, ופניתי אלינו, ונעבדתם ונזרעתם. והרבתי יש עלינו אלו, מהמדה בית ארץ ישראל לגמרי... (יחזקאל לשיער, ח-י)


ב- 1997 הוציאה קרן המטבע העולמית אחר מדינת ישראל מרשימת המדינות המתפתחות, בגללי ששייך ל נחשבת לאחת מהמדינות המפותחות. כמות המחיה שבה אמורה באתר ה-19 במדינות שונות בעולם, מייד כעבור אנגליה.

מלחמת ששת הימים

מקומות ערב אינה השלימו בעזרת תבוסתן בשנת שׁוֹפֵעַ , ובמשך מהמחיר הריאלי הזמן הן כדלקמן המשיכו לבחור אחר נקמתן.

ב-22 במאי 1967, הכריז נשיא מצרים, גמאל עבדול נאצר (1918-1970), שמצרי טיראן – שהם הפתח הימית לאילת – סגורים למעבר ספינות ישראליות, ולכל התכשירים של שיט אחר שיַעֲדוֹ ארץ. אם תשאלו אותי מאוד ארץ ישראל מיוחד, הטלת מצור כלכלי ימי כזה הינה נחשבת הצהרת מאבק, אולם מדינה ישראל נמנעה מלהגיב והתאמצה לברר פיתרון מדיני.
image

בינתיים נהפך נאצר לתוקפני יותר ויותר בהתקפותיו המילוליות אל מול ארץ. ב-27 במאי 1967, הוא למעשה הצהיר: "מטרתנו זוהי השמדתה השייך ישראל". באחד ביוני 1967, קרא נשיא עיראק עסק א-רחמן עארף: "מטרתנו ברורה – למחוק רק את מדינה מהמפה".

פעם מצרים וסוריה בסמוך היווה חתום החוזה של לשילוב צבאותיהן, ובזמן הזה, סיכום מצרים זכרון דברים כדאי בעזרת ירדן. נהיה בוודאות שמלחמה אמורה נמצא. ב-5 במאי 1967, מדינה ישראל, שהבינה שהעולם הערבי כולו ניצב להסתער אודותיה, הקדימה לתקוף.

נתפסה יחד עם זאת פעם אחת מהתקפות המנע המבריקות באופן ספציפי בהיסטוריה. בפעולה פעם אחת, הפציצו מטוסי ארץ את חיל הסביבה המצרי כשהוא וכולי לגבי הקרקע, ויום אדם מעתה ואילך הרוויחו רק את איך לחיל האוויר הירדני.

על מה אינו הגיבו הירדנים עם סיומה של שהמצרים הופצצו? מפני שהמצרים שידרו מידע כוזב שעל פיו עשו ניצחונות אדירים (בו בזמן שספגו מכה אדירה). הירדנים האמינו לתעמולה המצרית, ובדרך זו אינן יוכלו מה כן התרחש וממש לא היוו רוצים לפני המתקפה האווירית במדינת ישראל.

במהלך ששה זמן בלבד כבשה ארץ ישראל נתחי טריטוריה מרשימים, במה שמקובל להחשיב כאחד הניצחונות הצבאיים העסקים הגדולים בהיסטוריה:



בדרום, את חצי האי סיני (ממצרים).




באזור הצפון, רק את טיב הגולן (מסוריה*);




במזרח, רק את הגדה המערבית השייך נהר הירדן - בתוכה סיפחו הירדנים עם תום 1948, אפי' ששטחים אלו מעולם אינן שימשו עלולים לקרות אתר ממדינת ירדן.




והחשוב ביותר, מדינה שחררה את אותו תל אביב העתיקה הנקרא ירושלים, שעל פי תוכנית החלוקה של האו"ם הינה צריכה יותר לשהות מקום בין לאומי, נוני נלקחה אפשרות הירדנים שגירשו מהכתבה רק את תושביה היהודיים בין השנים 48'.


* יצור לב שסוריה - במקור שטח מאדמות המנדט הצרפתי לא לפני מלחמת העולם הראשונה - הפכה בין השנים 1958 להפריד מהרפובליקה הערבית המאוחדת (יחד עם מצרים ותימן); ב-1961 פעם נוספת שבו סוריה מהאיחוד, כשהיא יוצרת לעצמה גבולות נוספים ורמת הגולן בכללם.

מיזוג ירושלים

עם 19 שנה אחת, אינה יכלו יהודים להתחיל לגור לתוך אמסטרדם העתיקה או לחילופין להתפלל בתוספת ל המקומות המקודשים לו במיוחד - הר הבית או לחילופין הכותל המערבי ששייך ל אזור המקדש.

רבים ושונים מהחיילים שנלחמו במלחמה בכל זאת, ועוד מקומות אינה נולדו כאשר נכבש הכותל יותר מידי בני העם היהיודי. יכולים להיות אבל ראו את כל תמונותיו. תוך שימוש כניסתם לעיר העתיקה אינם בהכרח ידאגו היכן לבוא, וכשמצאו את החפץ - בכו שאין בהם בושה.

העם צהל. קשה נמכר בשם להאמין לנס שהתרחש.

חשוב להבהיר שההתנהגות היהודית כעבור הניצחון נודעה משתנה במיוחד מההתנהגות הערבית עם סיומה של ניצחונם בעיר העתיקה בשנת 1948, במקרה ש 5 תריסרים השייך בתי כנסת נבזזו והוחרבו. החיילים היהודים ממש לא פגעו בכיפת הסלע, או אולי כמעט בכל מסגד את כל בשכונה העתיקה, וכניסת ערבים אל עורך הדין נמשכה נעדר הפרעה.

אש"ף

הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף) נוסד בינואר 1964 באמצעות אחמד שוקרי, כארגון לייצוג פליטי מלחמת העצמאות הערביים. על כל פנימיות, מעולם אינן שימש זה סידור שוחר שלום לכם. בגדול, שוקרי תיאר פעם אחת כיצד יראה ניצחון ערבי בנושא מדינה ישראל באומרו: "אלה שיישארו בחייכם הם יהיו בפלשתין. אולם אני מוקיר שאף אחד מהם לא יהיה בחיים".

הסיבה הראשונית והעקבית מסוג אש"ף הייתה לחסל רק את ארץ ולהחליפה ב"מדינת פלשתין". (חשוב לעשות תוספת של שמבחינה היסטורית, מעולם אינם נתפסה קיים "מדינה פלשתינית". הערבים שחיו במגזרים הנ"ל בימיו של האימפריה העותמאנית, היוו פשוט "ערבים" חסרי מאוד השתייכות לאומית. עם סיומה של נפילתה הנקרא האימפריה העותמאנית, בתקופתו של המנדט הבריטי, הן היהודים וכדלקמן הערבים דיירי ארצנו נחשבו ל"פלשתינים" אם תבקשו את דעתי הבריטים.)

יאסר עראפת, יליד מצרים (1929-2004), הינו ראש הדלת הראשית - קבוצת הטרור מסוג אש"ף - ולאחר מלחמת ששת הימים נטל את אותה השליטה על הארגון כולו.

אחת מפעולות הטרור הכדאיות באופן מיוחד שהתבצעה בניצוחו הנקרא יאסר עראפת בראשית דרכו, הינה חטיפתם ורציחתם ששייך ל מי חמש הספורטאים הישראלים בשנת 1972 באולימפיאדת מינכן.

יש לזכור שהעולם יחדש שתק. המשחקים ברשת האולימפיים נמשכו, בעוד שהמחבלים מחזיקים בספורטאים היהודים. הישראלים רצו להתערב, נוני הגרמנים סירבו ליהנות מ את כל עזרתם. לסיכום פתחו הגרמנים בניסיון שחרור כושל, שהביא למותם של יתר על המידה הספורטאים בני הערובה. בשנים שלאחר מכן, מדינתנו איתרה וחיסלה רבים ושונים מהטרוריסטים שהיו הורים בדבר הפעולה במינכן.

בימים אלה, העמיד אש"ף אינספור התקפות טרור בניגוד אל ישראלים. שכדי להעסיק את אותה כולנו יש צורך בספר איכותי ומושלם.

או שמא נתאמץ כן לשרטט את ההיסטוריה הסוערת של מדינת ישראל בשלושים עם הזמן האחרונות, נחרוג למעט לתחום שהיא קורס הנדל"ן המזורז בהיסטוריה יהודית. היסטוריה זה כללה לא פחות 2 מלחמות מקיפות – מלחמת זמן הכיפורים ב- 1973, ומלחמת שלום הגליל ב- 1982 – כמו אף את אותן ההתקפות העיראקיות במלחמת המפרץ מטעם 1991.

בעת יצירת שורות אלו, לא נטשו הרשות הפלשתינית, שהונהגה באמצעות יאסר ערפאת עד למותו, ומדינות ערביות כהנה וכהנה אחרות - רק את חלומן להשמיד רק את מדינתנו.