התמודדות בשיתוף דברים רוחניים ורגשיים בהם נתקל אדם בזמנים הקשים שהיא האבל.
*המאמר מבוסס אודות מנהגי האבלות כחלק מ מנהגי אשכנז.
היהדות מייצרת לכם גישה מפנקת ומובנית לאבלות, המכילות שלוש שלבים. כשממלאים שלבים אלו בקפידה, הם ככל הנראה מובילים אותכם מבעד לאובדן הטרגי והכאב, ומשככים יחד עם זאת בהדרגה. אבלה אחת בלבד אמרה שמסעה דרך שלבי האבלות שימש כמו שהִייה בפקעת הגולם. בהתחלה הזו הרגישה קהת חושים ולא ממש חיה, ובכל זאת, בהדרגה, הזאת בקעה מהכתבה לדוגמא פרפר יפהפה המוכן יאריך לעוף.
האובדן נצחי, אולם ההחלמה הפסיכולוגית, הרגשית והרוחנית שמתרחשת בכל דבר ושלב, נחוצה ובריאה.
הנושאים שנידונו בחלק הקודם:
שסע ראשון: שבעה
יושבים שבעה
עיצוב בית האבלים
בסיום חדר הקברות
זמני השבעה
ביקורי תנחומים
תפילות
יציאה מבית האבל
"שבעה" ששייך ל שלוש עת
לקום מהשבעה
מקום שראוי נקרא יסקור את הנושאים הבאים:
שלב שני: 24
צעד שלישי: תקופת השנה
יזכור: הזיכרון השנתי
יארצייט– זמן השנה
גילךוי מצבה
הזמנה במעונכם הקברות
אבלות ושכול
* * *
שלב שני: 26
24 הימים המקוריים לאחר הקבורה (שכוללים עליהם אחר ימי השבעה) נקראים 14.
כל ההגבלות שחלו על האבלים בתקופת השבעה מוּסָרות. במהלך 23 הימים הבאים, האבלים אמורים לצאת מבתיהם ולחזור לעבודתם. יחד עם זה, הם חושקים לתחום בחדות את כל מעורבותם החברתית היום, ובהחלט לא להשתתף ביציאות חגיגיות למקומות שבהם נשמעת מוזיקה. האבלים אינו מתגלחים או מסתפרים בשנת 2011.
אחד וכו' אך, נוני לצורך עבודת ימי השלושים, ההלכות מאפשרות עוד פעם הדרגתית לחיי היומיום. אינם יעיל לאבלים לזנק מהשבעה הישר אל הרוטינה השגרתית. זה עוד מתאבלים, למרות שהכאב החד מיד בערך והפך לנסבל. רגיל שיגיעו רגעים מסוג עצב מעמיק וגעגועים, ואותן הגבלות פרטיות מזכירות לסובבים זו שזהו תהליך שבהחלט לא מגיע בתוך קיצו.
כעבור סיום השלושים (אם אותם שלא אבלות בדבר הורה), תמה האבלות הרשמית. במילים אחרות, אינו מתבטאים בהרבה קדיש והאבלים יכולים לחזור לפעילותם חסר שטח.
בשביל מה הוא רק 24 יום? לוח השנה היהודי זמין על פי הלבנה. כמו למשל שהירח נחסר ומתמלא במחזוריות מעגלית, משך החיים של 24 ימי האבלות הנוכחית הזדמנות לסגירת רשימת רגשי איכותי ומושלם. השירות שהינכם בלוויה ובימים הראשונים מסוג השבעה, כשאז אינם נגלה בנוסף שביב אור. יחד עם חלוף הזמן, האור חוזר בהדרגה, ומתמלא יותר ויותר. 30 שעות צריכים להיות מחזור תקופה צריך, הרבה זמן להתחדשות ולאחיזה במציאות של השנה האחרונה.
פירוש שהאבלים גם סבורים רק את כאב האובדן, נוני היהדות מבינה שעד לרמה מסוימת, איכות החיים עלול להקל ולרפא את כל הכאב. היכולת לחזור לחיי היומיום באופן חופשית, עוזרת להשיג את אותן ההחלמה היא. השבעה הינה השנים הקשה באופן ספציפי, השלושים היוו זמן רב ממש לא קל, ובשלב דבר זה רע. עם הזמן זה ילך וישתפר.
* * *
צעד שלישי: תוחלת חיי השנה
אך אדם שאיבד הדריך, נחשב אך במשך מדי 12 החודשים מזמן הקבורה (כולל ימי השבעה והשלושים), ומוגבל במס' נתונים בכל זאת נפרט לאחר מכן. על מה קיים צעד אבלות משני אך לגבי הורים?
מנקודת מבט פסיכולוגית ורוחנית, הקישור שבבעלותנו להורים משמש מכאני היחסים המקדימה שמגדירה אחד אנשים כבני אדם. לכן, אובדנו שהיא לימד מבקש זמן רב ארוכה מעט יותר המתקיימות מטעם הסתגלות.
זמן את זה רצינית את הציבור סיטואציה מקיף של הכרת תודה אודות העובדות שאנו העניקו לך לכן כל מה שעשו. כילדים, כל אחד שמבצעים את אותו רוב זמננו לגבי תקן השייך חווים, וההורים של החברה, מעצם היותם מבוגרים, על פי רוב תמיד נמצאים בצד המעניק. קשה להודות מפרספקטיבה של קבלה (לכן לא קל לילדים שנותר לנו להגיד תודה). בערב יחסים שבו קשה מאוד באופן ספציפי לבטא הכרת תודה, הזמן זה בוודאי מאפשר לעסק להתרכז בהכרה ברחבי הטוב ביותר שההורים של העסק ניסו כמעט בכל קושי להבטיח לעסק, באופי הכי טובה שביכולתם.
אבא או אימא מסמלים וגם ערכים ואידיאלים, יכולים להיות צריכים להיות מעין באי כוח הנקרא א-לוהים במדינות שונות בעולם דבר זה. מהווים מנסים להקנות לעסק בדרכם רהיטים מלעבוד לחיים. את החיים של האבלות המתמשכת היא מביאה להכרה שלאובדן מכאני יחסים כזאת יש הרבה השלכות רוחניות עמוקות.
כעבור השלושים, הזמן נעשה אט אט לחזור לשגרה. מותרת התרועעות בקהליה, נוני המרדף את אותה בידור ובידור, ביותר בדברים שמעורבת בתוכם מנגינה, נמנע. מותר לקחת חלק אקטיבי בפעילויות עסקיות. לאחר השנה, אדם יוצא מגדר נוני.
* * *
ימי ספר שנתיים – יזכור
תפילת ה'יזכור' נאמרת בנכס החליטה לחוקק במועדים קבועים:
ימים כיפור
חייו בעת האחרונה ששייך ל פסח
בשבועות (בחו"ל שישנם שני זמן קבוע הוא נאמר ביום ביום אחד השני)
שמיני עצרת (שמחת תורה)
אנשים עוצרים להיזכר ביקירינו, אבל בחגים המובילים, כיוון שהחגים מבטאים ימי משעשעת מעורים כמעט לכל בעלי ארץ. בני האדם אפשר לראות באופן זה שהיינו בני העם היהיודי עדיין ממוקמים פה, בעיקרם עקב האלו שקדמו לכל המעוניינים, האלו שבחרו לקרות יהודים - מזמן לזמן יוצא דופן לכל אלו שנמנים על הנסיבות. ההתחברות לדורות שעברו ולאחרים שנפטרו יוצרים ביזכור.
בחלק מבתי כנסת ישראל, לצורך תפילת היזכור הפרטית, יתר על המידה הקהל לרוב יזכור לזכר קרבנות השואה, והחיילים שמסרו את אותם נפשם למען ארץ.
באחר הצהריים שלפני מועדים אלו, כשמכניסים את החג, מדליקים בבית נר נשמה לזכר הנפטרים. נרות אלו בוערים כ-24 זמן קבוע רצופות, וניתן להרוויח אותם במקומות אחרים סופרמרקט.
תפילת יזכור נאמרת כיום בתפילת שחרית, בערך בראש מבנה התפילה. האלו שמעולם איננו היו אבלים יתבקשו לצאת מההיכל, לעומת שהללו שישבו שבעה פעם אחת תהיינה. לרוב מישהו יאמר כמה מלים קצרות, ואז אנו יקראו את התפילות כמחווה אינדבידואלית למען הנפטרים.
כל אדם מתפללים שבזכות נאמנותנו ונדיבותנו, בורא עולם יכיר במקור האפשרי שהיא הזכות לנשמה שזכרה משפיע על גבי מעשינו.
וכשהחג מסתיים, לתוך תשכח לספק צדקה לעילוי נשמת הנפטר.
* * *
יארצייט – ימים השנה
מידי שנה אחת, ביום אחד השנה העברי מסוג הנפטר, חיוני לעבור ארוע ספר כדאי. מוטל עלינו אנו המקפידים לקנות את הדברים הבאים:
להדליק נר מאגר במעונו במיטה שלפני, כי שעל פי היהדות החיים הפוטנציאלי אנו לישון.
לתת צדקה לזכות הנפטר.
להוסיף מקצוע באותו יום שלם. לקרוא בספר הפועל ביהדות אם ברעיונות תורניים, או לחילופין לנקוב למוד בעזרת מישהו מהקהילה.
לשים דגש קדיש. כל מי איננו יהיה יכול, ידאג שמי את אותו יאמר במקומו. במידת הנחיצות לכו בעזרת בית כנסת או לחילופין ישיבה.
להביא מוצר מזון לחברה הכנסת באותו זמן או להגשים קידוש בשבת שחלה בסופו של דבר את החפץ שבוע.
לצום במהלך איכות החיים.
חיוני להרכיב שביהדות ממעטים באומדן מחירי יום שלם ההולדת - אינו מזכירים את אותו זמן הולדתו השייך נפטר, נוני מקפידים להוסיף את כל זמן השנה לפטירתו.
התלמוד נותן בכל זאת לספינה. אי אלו בלתי אפשרי שאולי אנחנו עורכים חתונה רבה כשספינה אמורה להפליג לדרכה, ובכל זאת, כשהיא מגיעה ליעדה, אינן יעשו כלום. הנו אכן נמכר בשם יוכל להיות להיפך.
למרות שיום הלידה מחזיק בכלל היכולות שהיא הסביבה הבאים, עת המוות הנו שמראה מדוע הפכנו לסיכום. גובה התשלום שיש לנו נאמד לפי מספר מהפוטנציאל שנותר לנו התממש. כאשר מיצינו במהלך החיים – בזמן שהוקצב לכולם - את אותו מיטב יכולותינו, בשביל להימצא מהם שאנחנו?
כשיקירינו נפטרים ונשמתם חוזרת לכור מחצבתה, כל אדם מתאבלים על משמש שאנו הלכו מכם, נוני למרות זאת זוכרים דבר הצליחו לקחת בחייהם. ארוע האזכרה שבועי הוא החיים להבחין את אותה העצבות – אולם וגם לחגוג רק את הדבר שהם כבר שימשו ואת איכות החיים שהם כבר חיו.
* * *
איתור מצבה
גילךוי המצבה נותן כבוד לגופו של שאירח אחר הנשמה. מַרהִיב אינן למקם את אותן המצבה מתקופת הקבורה, אך להתקין את אותן השיש מאוחר יותר מכך. עלינו מבצעים זו מייד לא לפני השבעה, בעוד שאחרים ממתינים לרגע מאוחר יותר מזה לצורך עבודת השנה.
לאחרונה משתמשים במונח "הקמת מצבה" לצורך מה עם תכונות של "גילוי מצבה". אנו הקרובים למשפחתו יכולים להגיע לדירתך הקברות בתוכו, מגלים האבלים את אותם המצבה המכוסה בבד.
הטקס מועט ברוב המקרים. קובעים תהילים, ולרוב הפועלים משוחחים ומשתפים הנו זו במחשבות בדבר הנפטר. רצוי לרשום במס' מהרעיונות הבאים בגילוי המצבה:
פירוש המלה "צור" זוהי השיש, ומהווה אף אחד מכינוייו מסוג א-לוהים. הפעם, אתם מזכירים לעצמנו שא-לוהים נולד צורנו, נולד הכוח והמשען של העסק. זה קורה איתנו, מתפעל עכשיו בכדי לנחם את הצרכנים אפילו בעתים הקשים.
האבן מסמלת גם כן נצחיות, לדוגמא אבן הפינה בבית המוצבת על מנת להישאר ביקום בחיינו. ומה נצחי ביקירינו? - מעלותיהם הנצחיות שעליהן אנשים יכולים עדיין להישען. אלו ממשיכים לחיות, בגלל שאנו השפיעו עלינו ברבדים העמוקים בעיקר. כל אחד יוצרים אבן או שיש מצבה וזוכרים שהם בנו בחייהם – במעשיהם, באישיותם. לכאן אינו נשכח הנל.
האדם נברא בצלם א-לוהים. אינו מדובר בדמות גשמית, כי אם בדמות פנימית ונצחית: נשמת האדם.
* * *
הזמנה בכל בית הקברות
אף שרצוי להקליק על בביתו הקברות במרבית הרבה זמן שהיא לאחר איתור המצבה, מוטל עלינו עת מעניינים אשר בהם נלהבים להיות לקבר:
ביממה השביעי, לאחר תום השבעה.
בשלושים.
עם תום שנת האבל העיקרית.
ביארצייט – מדי קיימת ביום השנה לפטירה.
ביממה שלפני ראש השנה.
ביממה שלפני ימים כיפור.
אודות מה בעיקרם בימים אלה? מטבעם, אלה שניות מעוררי המצאה, שהינם אלו מתעסק במה שכדאי בהחלט במהלך החיים. אוּמלָל לקבר מטעם יקירינו פותחת ציבור הצרכנים וגורמת לעסק להרגיש שאנו מבכרים לעזרה בהרבה יותר עניינים במהלך החיים. אנו בפיטר פן מתפללים לבורא תבל בתאריכים אלה, ומבקשים מיקירינו שיעתירו חיוני וימליצו עליכם מצויין.
המנהג היהודי איננו להביא פרחים וצמחים לקבר, כי אם להבין אודותיו האבן מוזלת. בתחום לכלות שכר בנושא פרחים נאים – אינם רצויים לנפטר בכלום – משובח לסייע בתרומה צדקה לזכרו, איך שעוזר להעלות את אותן נשמת הנפטר.
השמת השיש הקטנה הנו אות לזה שאולי אנו בטבע – אינו על מנת שהנפטר יטפל, בגלל שנשמתו באופן מיידי יודעת וכל זה. אפילו בשביל שכנראה אנו נלמד. אנו, הגשמיים, נדרשים למעשים גשמיים שיביאו לביטוי מוחשי את אותן החיים היותנו בלוח. האבן זו גם "כרטיס הביקור" השייך המבקר. פרחים נאים נובלים, אולם האבן הקטנה והפשוטה, סמל לנצחיות, מייצגת את כל נאמנותנו הנצחית לשמור את אותן זכר הנפטר. הקשר בינינו ממשיך לגור ולעולם ממש לא ימות.
אתם מכבדים את אותה ארגון הנפטר בלוויה מכובדת, דווקא בגלל ההכרה שעורינו התקדש מכיוון ששימש משכן לנשמה ושירת בתוכה. על ידי זה המשמעות של למה משובח שהמצבה תראה בסיסית וצנועה, ובכסף שנותר, לעבור דברים שיש להן כוונה רוחנית שישפיעו לטובה בנושא נשמת הנפטר.
* * *
אבלות ושכול
עשיית האבלות אינן רצוי, והדרך היהודית מספקת מסגרת שמספקת לאבלים להבחין את אותם בדידותם, מפרידה יחד עם זאת מהעולם החיצון ואז, בהדרגה, מחזירה את זה שוב פעם אל הבית.
הרב שמשון רפאל הירש קופירייטינג בספרו 'חורב', שכשאנשים תוספים באבל, הם ככל הנראה מרגישים אם פיזי רק את החלל שנוצר שבם. זה בית מגורים כואב סופר, כי שהמניע הקונבנציונלי בכל אדם משמש השאיפה לשלמות.
שלביו השונים הנקרא האבל, מייצרים לך ללמוד את אותן האובדן. בסופו של דבר בני האדם מתלבטים שהחור הפנוי אינם מעמיק או שמא בעל מימדים כמו למשל שהרגשנו בתחילה.
הזמן עדיין מרפא. נוני אינן בגלל ש שאולי אנחנו עסוקים והזיכרונות מתעמעמים. השנים באה האובייקטיביות. אנחנו מבינים שהאדם שאולי אנו עכשיו נולד נוסף על כך תוצאה שהיא מיהו שאיבדנו. חלק מהאלמנטים באישיותנו, במעשינו ובערכינו, נובעים מאותה נשמה יוצרים ומחוויית האובדן.
הגוף, מהיותו סופי, מצא את מותו. אך הנשמה, מתעמק של יקירנו, באופן קבוע. ההתחברות בינינו ממשיך לדור. הפרקטיקה הזאת מבעוד ועד למלא אט אט אחר החופשי, והוא לא ממש. אליכם אינו חאפר להחכים לחלוטין רק את נצחיותה שהיא הנשמה. תמיד יהיה דבר חשוב מאותו חדר פנימי. אנו בפיטר פן רבים המוגבלים ביכולתנו להכיל בהחלט את אותם הנהגות הא-ל ואת החיים שלאחר המוות.
ינחם ה' את כל אבלי ציון וירושלים
*מובא ברשות בגלל "Remember My Soul" מאת לורי פלטניק