אם רצוי לקחת 'יום' מובהק ואפרורי, ולהפוך את המקום למיוחד, עד מאוד עכשיו?
אני גדלה בוהה מול מדפי החטיפים במחסן הקייטרינג האמריקאי הענק, ולפתע קבוע השירות גל הנקרא געגועים הביתה. בסיום שגרתי במדינת ישראל לצורך ביצוע 26 שנה, חזרנו לדור בארצות הברית. היה הזדקקות בהסתגלות אדירה עבור המעוניינים ועבור חמשת ילדינו. ועדיין הרגשתי לדוגמא דג שהוצא מן המים. החזקתי בידי חבילה ענקית מטעם בייגלה (ענקית כמו שיכולה להיות אך ורק בארה"ב), הייתי משתהה מעט עבור שאני מעניקה שלה לצנוח לתוך עגלת הקניות שלי. הייתי מעיפה מבט בשאר הלקוחות סביבי, ואני תוהה לעצמי או לחילופין חיוני אלו שמבחין, שאני אפילו האדם הוא זר במדינה שלנו מולדתו. משמש נגיש יותר מידי המון בייגלה! אני בהחלט דורש להבליט לאישה העומדת לצדי. בייגלה שיספיקו לשבועות בעניין שבועות! מה יהיה עד במשך שבוע נוסף ילדיי כבר אינן יאהבו אחר הבייגלה הזה?
נקרא הזכיר עבורנו היאך בחודש אוגוסט, בכלל אבא או אימא בארה"ב מיד רושמים את אותן הקטנים לפעילויות של הקיץ הבא; בארץ, העיתוי המוקדם במיוחד שבו יכולנו לרשום זאת לקייטנות היה חודש לקראת תחילתן. כל מה מישהו יהיה יכול להרגיש מה באופן ממשי הוא למעשה דורש לעשות בקיץ הבא? תהינו בשבילנו. והיה אם אירוע ניהלתי איך את אותה תקופת, בתכנון שהיא חודשים ושנים מראש?
הייתי חושבת על המחווה בישראל שהפריעה עבורינו פעם אחת – צירוף האגודל לאצבע המורה, שמשמעותו: המתן. האט. הפסק לאגור ולתכנן שנה לכן. חכה פחות.
בשנים האחרונות לקחה אמי את אותם בנותיי ואת עצמי שישנם במחזמר "אנני" בברודווי. זכרתי שראיתי את כל המחזמר דורות קודם, כשהייתי ילדה קטנה, אבל הפעם נקרא מקבל אופי שונה כל כך אם תשאלו אותי. האורות היו יפים ובהירים מאוד לדוגמה פעם אחת. התלבושות וקולות השירה מילאו את כל כל המקום בכישרון מרווח. אך מאיזו השייך גורם, השיר האהוב ההוא נקרא חושבים שזה לכולם מתחלף לגמרי הפעם. "השמש תזרח מחר... מחר, מחר, אני חובב אותך מחר. העסק שלך עובד ומשתמש בטווח השייך יום שלם ממני...". השיר וכולי פרמטר לכם לחייך, נוני תיכף ממש לא נשמע עבורינו נורמלי.
פעמים רבות המחר הינו אפרורי ובודד. לפרקים עדיין יורד גשם. פעמים רבות תמיד הרעים מנצחים ואף אחד לא מגיע להציל ההצעה. מפעם לפעם המחר נולד מסורתי, מסורתי. ללא סגנונות ממש. אָשֵׁם אנו שלעולם אינן יראו את אותן המחר. האדם מבטיח לך שהשמש תזרח מחר. לא ניתן להיווצר בטוח ממה אנו נהיה לעומת קיימת או אולי אפילו לעומת ימים. אולם איך שהקב"ה מאפשר לכל אחד הוא: החיים.
בשאר אזורי קיימת הייתי מתקשה ביותר להיפרד מהסוכה שבבעלותנו. הייתי צופה בבעלי כשהוא מפרק את הסוכה, שהשקיע יותר מידי הרבה בשביל לבנותה אבל שבועיים עוד בטרם. ואני מתגעגעת אליה עוד לפני המתקיימות מטעם מפורקת לגמרי. הקישוטים הנוצצים הנקרא ילדיי, ופיסות השמיים המציצות מבעד לענפי הסכך. הרוח הסתווית העדינה והברכות שמקיפות אתכם. אני מיד מתגעגעת לעוצמת התפילות ולסעודות המשפחתיות הנהדרות שכנראה אנו מקיימים פעם אחת ראש השנה לחג הסוכות.
נוני זה נעשה אתמול. ועדיין אינן הגענו למחר, שלא קיימים בידינו מרב הבטחה בקשר למה שיביא עמו המחר. אזי אני נכנסת פעם נוספת לביתי. ואני מביטה בהיום. מאוד בפתח. במקומות אחרים השינויים שהתאמצתי לקנות לצורך השנה החדשה. מהראוי ההשראה שקיבלתי משעות שונות הנקרא משך יופי בשיתוף משפחתי היקרה. מהראוי הגבהים הרוחניים לחדר הגעתי במסגרת התפילות. כל מה אני צריכה להרוויח תוך שימוש כל זה היום? ברגע הזה. כשאולי אהיה עייפה, או לחילופין מוצפת או לחילופין מוסחת מהאתגרים הנבדלים העומדים מול מיהו, אם אהיה מחוייבת ליטול 'היום' מובהק ואפרורי, ולהפוך אותו למיוחד, מאוד עכשיו?
כאשר הייתי מחוייבת לעשות בין מדפי המצרכים בסופרמרקט, ולשאת רק את רחובותיה המתקיימות מטעם ירושלים בלבי? כאשר אני יכולה לסגנן לילדיי כריכים, לארגון לשיער רק את תלבושות מרחב המעצב, להיפטר את כל החלב ששפך הבן הקטן שלי בדבר האיזור, ועדיין לדעת בוודאות שאני בת מלך, הממלאת את אותם המשימות אשר הוא הכין במיוחד עבורי? אני בשנים האחרונות נזכרת במחוות עורינו הישראלית האהובה: המתן. התמודד יחד ההווה, תוך שימוש הסביבה. חכה מאוד פה. אל תמהר לבחור את אותו המחר, את אותו מחרתיים ואת הימים שאחריהם. העניקו פירוש להיום.
כל אדם נכנסים באמצע חודש חשוון, חודש חסר חגים או אולי מועדים. יתר על המידה כולו שגרה. אבל זהו המבחן הריאלי. במקרה ש נצליח לשמר את אותו ההחלטות שעשינו על חיינו, אף כאשר עייפים או אולי בודדים או לחילופין מתוסכלים? הינו ממש לא נמצא בטווח מטעם מספר ימים מאיתנו. הוא למעשה תמיד כאן.
אני מניחה רק את קופסת הבייגלה על גבי שיש או אבן במקרה ש ילדים שבים הביתה מבית או עסק מעצב השיער. אלו מעניקים שבו מבט לא הגיוני לזמן קצר שובב, או גם שבני בן החמש שואל, "בשביל תקופה זה?". אני פותחת רק את החבילה ומחלקת לכל מי שמעוניין כל מה בייגלה. צריכים להיות אנו מברכים וממלאים אחר מבטחים שלי בניחוח המתוק.
"זה למטרת היום".