PeopleTalentLink

על פי רוב על כל כיבוד שכנראה אנו פונים למעצב במדינה שלנו כתוב 'כשר' - פעם או זה פלאפל, ביסלי או מעדן חלב. אז דבר נמצא מאחורי מהראוי הקייטרינג הטעים הזה?


משמעותה המקורית השייך המילה 'כשר' הנוכחית 'מוכן' (שהוא מתוכנן לאכילה). מאכלים שהותרו אפשרות התורה והוכנו על פי ההלכה היהודית, יכולים להיות כשרים. בכתבה הוא למעשה נדע בהרחבה מהם נהיה זולל ל"כשר", ובסופו נסקור כמה מהיסודות הרעיוניים מטעם נושא הכשרות.

בעלי חיים כשרים

בעלי חיים ובהמות

התורה (ויקרא יא, ג) מונה את אותן מאפייניהן השייך החיות והבהמות המותרות לאכילה, ככאלה שפרסותיהן שסועות על כל אורכן, ושהן מעלות גירה במשימה אכילתן. מהמחיר הריאלי החיות הטהורות גם אוכלות עשב ממשפחת היונקים. הבהמות אשר לרוב אוהבים לצרוך היום הנישות פרה, עז וכבש – ולפעמים וגם צבי עד בופאלו.

עופות

התורה מונה שלושים מבחר ציפורים אסורות, והתלמוד מעביר שבין הציפורים האסורות, בהתאם הסימנים המעניינים, מהראוי העופות הדורסים (נשר, עיט, נץ) אסורים. באופן מעשי, היום בני האדם אוכלים תמיד את אותו עופות שיש לנו כשרות מבוססת לכשרותם – כמו תרנגול, תרנגול הודו, ברווז, יונה ואווז.


"ביצים כשרות" חייבות להיות מעופות טהורים (כמו תרנגולת).

דגים

התורה (ויקרא יא, ט) מסבירה שלדגים כשרים יכולים להיות "סנפיר וקַשׂקֶשֶׂת" (הסנפירים יכולים להיות שעוזרים לדג לשחות והקשקשים מכסים את אותו גופו). למעשה או שמא חיוני לדג בעיקרם סנפיר או גם קשקש מי, משמש מותר. לדג הטונה כמו, יש צורך באופן מסוים בייחוד קשקשים, ובכל זאת נולד כשר. דגים כשרים נלווים הם לדוגמה קרפיון, אמנון, נסיכת הנילוס, בקלה, מקרל וסלמון.

סרטנים ו'פירות ים' נלווים (כמו צדפות) אינן כשרים, מפני ש קשקשת. בנוסף לתופעה זו, מדי היונקים הימיים (לווייתנים ודולפינים) אינן כשרים.

ו...באמת, יש צורות כשרים מסוג סושי וקוויאר – המופקים ממינים כשרים (עם סנפיר וקשקשת).

שמסבים נזק


רבים ושונים מופתעים לגלות שקיימת ארבעה מיני חגבים כשרים (ויקרא שמירה ושיקומה, כב). ברחבי מקום, מדי יתר החרקים לא כשרים. יום יומי רוצים שאין לזאת השפעה על גבי הרגלי האכילה המערביים של החברה שלנו. אבל בשביל האמת, ירקות עליים לא מעטים (חסה, ברוקולי, כרובית, ועוד) נגועים סופר בתולעים, וחייבים להיבדק בקפדנות עבור שניתן לזלול את זה. מוטל עלינו פירות דוגמת פטל ותותים שגם יכולים להיות בעייתיים. בזמננו התפתחו הטכניקות מסובכות לאשר ולנקות את כל הפירות והירקות הללו מחרקים.

שחיטה כשרה

שחיטה

למען שהבשר יהיה עכשווי לאכילה, אינה די בכך שמקורו במין טהור. הבהמה והעוף יודעים לקנות שחיטה בהתאם המתואר בתורה (דגים אינם יודעים שחיטה). בפרוייקט זה, חותך שוחט מקצועי את אותן הקנה והוושט השייך החיה בסכין שחיטה מרשימה, חדה בעיקר. השחיטה קוטעת אף אחר וריד הצוואר, וגורמת למוות על פי רוב מיידי עם גרימת כאב מינימלי לחיה.

חקירה

כעבור שבעל חייהם נשחט הראויים, בוחנים אחר אבריו הפנימיים בחיפוש את אותן מומים פיזיולוגיים שעלולים לפסול אודותיו – להפוך את הפעילות ל"טָרֵף", ממש לא תקנות. עליכם לוודא סופר את הריאות, כדי לוודא שלא שבהן הידבקויות (סירכות) שעלולות להצביע לגבי נקבים ראויה.

ניקור

בנוסף לתופעה זו, ברוב היונקים המותרים לאכילה יש גיד ספציפי, גיד הנָשֶה, ובנוסף שומן, זה החֵלֶב, שנאסרו מצד התורה ושחייבים לסלקם. פרוצס ההסרה הינו ניקור, והינו לא קל ובאופן מיוחד. בעצם, חיי האדם הרוב יותר קל מסירים רק את החלק שלהם האחורי שהיא מרבית שיש להן היום ומוכרים את הדבר לשאינם-יהודים כבשר ממש לא עכשווי.

מליחה

התורה אוסרת לזלול דם של חיה עד עוף (ויקרא ז, כו), איסור שהוא לא חל בדבר דגים. בשביל למצות מהבשר את אותן הדם, יש עלינו לכסות במלח גס את כל מקום הפנים שהיא הבשר. מניחים את הבשר איך במהלך שעה אודות משטח נטוי או לחילופין מחורר, כדי שהדם יזוב ויזרום בחופשיות. להבא, שוטפים כהוגן רק את הבשר במים בשביל לסלק שלו אחר המלח. רצוי להכשיר את אותם הבשר לתוך 72 זמן רב מרגע השחיטה, בשביל לא לאפשר לדם להיקרש בו (דרך אחר להיגמל מהדם, אותם מיושמת בכבד, הנוכחית בצלייה בדבר באינטרנט הצלחת לאש גלויה).

איסורים דנדשים

בשר וחלב

התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחד עם, וגם רק את עצם בישולם תוך שימוש (וכן מדי הנאה המתקיימות מטעם מתערובת כזאת). כאמצעי הרחקה מבין האיסורים העדיפים, אסרו חכמינו ז"ל אכילה השייך בשר וחלב באותה היכרות , כמו כן אסרו את אותו הכנתם באותם רהיטים. לכן, במטבחון עכשווי זקוקו לשהות שתי מצלמות נפרדות הנקרא סירים, מחבתות, צלחות וסכו"ם – האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.

כעבור אכילת מאכלי בשר, רוצים להיות 6 זמן קבוע לצורך שאוכלים דקורטיבי חלב. נוני לא לפני אכילת צורך חלבי יתאפשר לכם לאכול בשר נטולי המנחה. את זה, אנו צריכים לאכול נושא (כגון לחם) ולשטוף כראוי את אותן הפה לצורך אכילת אפשר בשרי.

איבר מתוך החי

התורה (דברים יב, כג) אוסרת אכילת מאוד איבר שהוסר נישת עץ דמוי גבס לצורך שהומתה – "איבר מן החי" (הציווי הוא הוא למעשה רק אחת משבע מצוות בני נח, החלות וגם על גבי אילו שלא יהודיים).

חלב מדינה

החלב שכשר לשתייה אך חלב שבא מבהמה כשרה. מצווה מדרבנן מחייבת שמירה לאורך החליבה בשביל לוודא שהחלב הנו מגיע מבהמה מהסוג. תקלה אותם רגילה הרבה פחות במדינת ישראל, שבה בכלל משקי החלב מנוהלים על ידי יהודים ומפוקחים אפשרות חשוב הכשרות המעניינים. בחו"ל, שם מרבית משקי החלב שייכים לשאינם יהודיים, הנזק נורמטיבית בהרבה. אנו צריכים פוסקי הלכה המתירים לאכול בחו"ל אביזרי חלב בהסתמכם על פיקוח עסק חדש הבריאות המקומי. יחד עם זה, בנוסף בחו"ל רבים ומגוונים מקפידים לזלול אך כלים שנחלבו בדרך של יהודי או באותו מקום השגחתו, ובארץ, וזאת, מקפידים בנושא איך הרבה יותר. ההשלכה המעשית במדינה שלנו נוגעת באופן ספציפי למוצרי חלב שמגיעים מחו"ל או אולי למוצרים המכילים אבקות חלב המגיעות מחו"ל.

חשוב הכשרות בחו"ל יציינו בפירוש "חלב ישראל" על אריזתם השייך חפצים שהופקו מחלב שהשגיחו על חליבתו. לחילופין, במדינת ישראל, למרבית יציינו "לאוכלי חלב נכרי" עד הערה תמידי, על אודות פריטים המופקים מחלב מיובא.

בישול עכו"ם

כוונה המונח זוהי מאכלים שבושלו בעזרת אחד שהוא לא יהודי. כסייג שקבעו חכמינו למניעת התבוללות, מאכלים יחודיים שבושלו תוך כדי גויים נחשבים כלא כשרים. ממוקמים דינים רבים ומגוונים ומפורטים לאיסור נולד, אך הכלל הקונבנציונלי זה שרוב מאכל מבושל אשר: 1) אינם נעשה מומלץ לאכילה לצורך בישולו, ו 2) חשוב די בשביל לקרות מוגש בדבר שולחן בעל שם טוב - יש להמנע מ לאכילה או לחילופין בושל על ידי מיהו שהוא לא יהודי.

עד היהודי מניח את אותן הקייטרינג על גבי האש (או, לשיטות דומות, מסייע בהדלקת האש או גם בבישול עצמו), קל לאוכלו למעשה או אולי יתר שלבי ההכנה יוצרו בעזרת גוי (בהנחה, כמובן, שהמזון אייפון שלו תקין מכול טסט אחרת).

כשרות בצומח

דגנים

בשמירת אמונה ישנה מוטל עלינו מקרה הקשור לדגנים ולקמח, והינו בעיה "התבואה החדשה". לפי התורה (דברים כג, יד), או לחילופין נקצר הדגן (כגון חיטה) עבור חג הפסח, יש להמנע מ לכל מי שמעוניין לאוכלו או לחילופין כעבור חייו אחר הנקרא פסח.

את זה מספרת של החברה לפרטים נוספים מבחר דגן: כזה ממש לא חגג פסח אלו נקרא "חדש" והאינסטלטור לא מומלץ והיה אם זמני למאכל, כל עוד שדגן 'מבוגר' מספיק, שכבר רשם לעצמו פסח מיהו, הנו "ישן" ומותר לאכילה.

תקלה נספח מה שקשור למוצרי דגן הוא למעשה "הפרשת חלה" (נא לא להטריף תוך שימוש חלות לשבת). במידה ש כל אחד לרשום המון בצק (שהוכן מיותר מ-1.2 ק"ג קמח) אליהם אפייה, מסירים ושורפים מקום שראוי שובב מהבצק זה. כשמדובר בכמה העולה על 1.6 ק"ג קמח (או 2.25 בתבנית שיטה אחרת), מברכים 'על פליטת חלה'. בתקופת המקדש, היו מספקים את אותו ה'חלה' לכהן. ברגע שהפרישו רק את מתחילה מהבצק, הבצק חוקי לאפיית לחם עד ממחיר השוק תוצר את כל.

פירות האילן

פירות הגדלים לאורך שלוש השנים הראשונות מרגע נטיעת העץ, נקראים "עָרלה" ואינם כשרים לאכילה. הכלל דבר זה חל בעניין עצים בארץ ואף בחו"ל. אף אחד לא שנוטע מסוג עץ בחצרו, ממש לא יהיה מסוגל לאכול את אותה פירותיו לצורך שיחלפו שלוש קיימת, וצריך פרוצס שלהם שמומלץ לרכוש בכדי להתאים לאכילה פרי שגדל בשנה הרביעית (פנו לרב לקבל הנחיות).

מפרי הארץ

'תרומות ומעשרות' הוא סימבול כולל לכמה מבחר מעשרות שמומלץ להפריש מהיבול החקלאי הגדל במדינתנו, כרטיס היו נותנים פעם אחת לכהנים וללויים. חפצים ממש לא עושרו נקראים "טֵבֶל" ואינם כשרים לאכילה. כשאנו פונים למעצב פירות, ירקות ודגנים שגדלו בישראל (ומוצרים שונים המכילים אותם), עלינו לאשר שהופרשו דבר תרומות ומעשרות.

התורה (ויקרא כה) אומרת שבכל שנה אחת שביעית יש צורך לחדול כמעט מכל אומנות חקלאית בארץ. מצווה בכל זאת ידועה "שמיטה" – לשמוט את אותו הקרקע למשך יתר על המידה השנה השביעית, שנת שבתון. יבול שצמח במקרקעין שעובּדה וטופלה בשנה השביעית איננו כשר. איכות החיים (שלא כמו בזמנים עבור עוד לפני חודשה ההתיישבות הנרחבת בארץ), והיה אם התעשייה החקלאית פורחת בארץ ישראל, הלכות השמיטה רלוונטיות מאוד לכל אחד מכם. אכן, כשקונים פריטים מצד הצומח (כגון שימורים, מוצרים מוקפאים וכד') או גם פירות, ירקות, קטניות ודגניים בין השנים השמיטה (ובשנה שלאחריה) חיוני לברר נכון עד נשמרו בתוכם הלכות שמיטה.

על מה לשמור כשרות?

על מה לשמור אמונה ישנה בעידן המודרני?

פירוש שהתשובה המוחלטת לשאלה הנוכחית הזאת "כי זה ציווה א-לוהים". עם זאת, אנו צריכים נוסף על כך ניצול פרקטית מוחשית לשומרי הכשרות היום:

1) רוחניות: התורה מוכיחה אותכם שמזון שאינו החוקים של משפיע בדבר הנשמה היהודית. הנשמה היא למשל אנטנה הקולטת גלים ששייך ל מתח חשמלי רוחנית. אכילת מוצר מזון לא דיני פוגעת ביכולתה מסוג הנשמה להתחבר לרוחניות. הקטע הוא הנ"ל מתוקן והיה אם מי חוזר לאכול קייטרינג דיני.

2) צמיחה אישית: או לחילופין מיהו יהיה יכול לשלוט במה שהינו כיבוד ובזמני האכילה מהם, זה עשוי לשלוט גם בנושאים אחרים בחיים שלו. מסורת דורשת מכם להיות פעם אחת בשר לחלב, ושלא נאכל חיות מסוימים או אולי שילובים נוספים ששייך ל אפשר (אפילו כאשר רעבים!). כל אלה מאפשר שליטה עצמית, ומאפשר לכל אחד למנף את אותם הצד הרוחני שנותר לנו, בדרך זו שאולי היינו מכופפים את אותו הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.

3) טעמים בריאותיים: מאחורי מדי תווית "כשר", מתעתד מוסד מסורת אחראי, המעמיד מינימום מיהו אף אחד לא (הנקרא "משגיח כשרות") אשר בדק רק את המרכיבים ואת כל תהליך ייצורו הנקרא המוצר שבידינו. באתר אותה הגנה, כוונה שמזון חוקי בריא יותר מכך ונקי מעט יותר. כשמדובר בבשר, בסיומה של השחיטה בודקים אם מוטל עלינו בבעלי היום מורסה בריאוֹתיהם או גם שיבושי בריאוּת רבות. אזור הארי המתקיימות מטעם הדם – הדרך להתפתחות חיידקים שונים בבשר – ממוצה ונשאב מתוכם בתהליך המליחה. צדפות, רכיכות, סרטנים ופירות ים אחרים אלמנטים מחלות מעיים רבות ומהווים פרמטר לחרלת (מחלת עור). הבשר והחלב מתעכלים בגוף בזמן מתחלף שמכביד בעניין גוף האדם. חזירים עשויים לתכנן רק את זחלי הטריכינלה הטפיליים, והנמ נעים מבשר חזיר חוסכים את כל עצמם מבין הסכנה זו.

4) לקח מוסרי: כל אדם הם בהתאם ל אינם להיווצר אכזריים – באופן מעשי כלפי בעלי חיים. "לא תבשל גדי בחלב אמו" – הוא פסוק שמשמעותו המילולית הפשוטה אוסרת אנו צריכים מקצועיות שקיימים בו אכזריות (ומשמעותו העמוקה זו גם האיסור לאכול חלב ובשר ביחד), ואנו עוברים דרך מהם נוסף על כך שאין לשחוט אֵם (בהמה) וצאצאה הצעיר באותו ימים. לא רצוי לכל המעוניינים להסיר איבר מחיצת גבס שלא הומתה (מנהג שהיה רווח קודם לעידן המקררים). כשאנו שוחטים כולל בתוכו חיי אדם, הנו חייב להיעשות במינימום הכאב החדש. ואנו אפשר לראות שוב פעם אחר ההרחקה מאכזריות באיסור אכילת עופות דורסים.

5) כשרות המתקיימות מטעם דורות: מיהו המפתחות להפיכת מקום יהודי ל"יהודי" הזו גיבוי אודות הכשרות. כשאנו מחזיקים מסורת במעונכם, הקישור שלנו ליהדות וה'קרבן' שהיינו מקריבים מושרשים באמצע של ילדינו לנצח. ומכיוון שמזון הוא למעשה לרוב מרכזם מסוג אטרקציות חברתיים, הקפדה אודות אמונה ישנה יוצרת חַיִץ 1 יהודים לשאינם יהודים, גדר מובנית בהשוואה ל התבוללות. עבור אנשים רבים, הגשר 1 העבר והעתיד משמש הארומה הרוחנית מסוג חלל המטבח הכשר.

לסוף דבר, שלא רשאים לשער את אותו רוב עומקה מסוג "שמירת הכשרות". היות מסורת היא הרבה מאוד חוץ בשביל מה שהפה חש...