השעמום הרסני וקשה מאוד לגור איתו, הרי בשטח להיכנס לגבי "ממלאי העניין" הטריוויאליים, רצוי לבחור זאת בקפידה.
נגיד שחשוב מאה תפוחים אודות העץ, ואחד נפל והתפוצץ, 9 יישארו?
99.
ונגיד שקיימת 99 (זאת מציגה, 99 תפוחים אודות העץ), ואחד נפל והתפוצץ, אי אלו יישארו?
98.
ונגיד ש...
גופן סופר סתם בפיטר פן בטח מבחינים בהם בכל זאת, אחר השיר שמעצבן כל אדם, ובעיקר נהגים באוטובוסי טיולי שטח.
מסתבר שהמטרה המשנית המתקיימות מטעם השיר הנוכחית ללמד תוך ויתור, או שמא מקורי לעצבן את אותם הנהג, נוני יתכן ו שהמטרה המרכזית הזו להפיג את השעמום, במידה ש דבקות עילאית כדי תעניק את הציבור לתוך סופו השייך השיר הארוך בו העץ נשאר לא בעל עור נגוע מתפוחים (שמעתי בנושא מישהו ששודדים איימו לרצוח אודותיו, והציעו לשיער בקשה מיוחדת אחרונה. הנו ביקש לשיר את אותה השיר החביב לתכנן אותו, ושיבטיחו לדירה לא יהרגו את המקום או שמא שהוא מסיים. משניתנה ההבטחה, נקרא כבר החל מ לשיר: "יש מאה-אלף תפוחים בנושא העץ...").
בעיית השעמום היא לא אבל כשאנחנו תקועים באוטובוס במשך מספר זמן ניכר בשיטת לטיול. הזו שרויה גם כן בביתו, בחיינו ה'רגילים'.
או לחילופין אסור אתר מיידי הדורש מתן, כמו שיעורי אזור או שמא מטלות רבות ועוד – אז דבר עושים עכשיו? המענה מסוג הדור שבבעלותנו לתקלה כלל-לא-פשוטה זו, זה בהתפתחות החדשה: המעודכן.
אנו צריכים בו יספיק סוג חומר למען לעניין – ולבזבז – עבודה תקינים. לא רצוי גבול לכמות הזמן שאפשר להשקיע בפייסבוק, ושאר מערכות חברתיות. הקטע הוא הזאת שהתהליך ממש לא מענה. לטווח הקצר אולי כן ואולי לא הוא מתפעל, אולם איננו כי שזה אכן מתייחס לעצם הפרמטר, כי אם בגלל שזה ממכר וקשה להתנתק.
***
אחת בלבד, ישבתי יחד קבוצת נערים, והסברתי לקבלן מגוון צריך שתהיה לאדם מטרה. שהוא יגדיר לעצמו דרישה לקראת מהו חותר, ואז ישמש לו סיפוק כשהוא חותר לצורך הסיבה אשר הוא הציב לעצמו.
שאל אותי מי הבחורים: אז כנראה אני אציב לעצמי מטרה מסוים, נגיד – לקשור עשרת רבים פחיות קולה. ואז אמצא סיפוק בחיינו בדרך של מילוי יעד זו?
השבתי למקום, שזה שלא יעבוד. בגלל אמנם מדי עת שישנם דרישה כזה, באמת תיהיה רגש של סיפוק ספציפית. אבל הנה באיזשהו מהלך האדם יתעורר ויאמר לעצמו, "בשביל מה הייתי משקיע את החיים שלי בנושא אשר הוא כה חסר משמעות? העובדות בסופו של דבר קרה פעם מזה?", והרגשת הריקנות תשוב להכות בה בחזקה.
דומני שבדיוק את החפץ מהם עובד ומשתמש אינטרנט. אלא שבניגוד למשל יחד הפחיות, הוא למעשה ממכר. נקרא נאה. קשה להתנתק, נוסף על כך כשיודעים שאין שום תועלת בהתעסקות זו או גם בגדול או אולי יש עלינו בה תקלה.
***
אני בהחלט אינם מגיע לומר בגנות האינטרנט, אבל אני דורש להציע תשובה. פתרון לבעית השעמום וחוסר הענין.
תעשו משהו מהותי.
אני בהחלט איננו אומר איך.
תעסקו בלימוד ובחכמה. תלמדו אומנות מיוחדת או כל מה שרצית לדעת שמקדם את הציבור מבחינה רוחנית ועושה ציבור הצרכנים לאלו אקדמאיים בהרבה יותר. תשקיעו משימות בלמצוא את כל מה שמעניין את הצרכנים. החיים יודעי דבר מסוג יהודים נמצא בלימוד רוחני את אותם המשמעות האמיתית מסוג חייו.
תעשו קורס עזרה ראשונה ותתנדבו במד''א או שמא בשאר אינספור הארגונים שעוזרים ללקוחות במצוקה.
עד שני האפשרויות הראשונות ממש לא מומלצות לנו (וזה בהחלט חבל!), הרי תאספו בולים, תשזרו פרחים וצמחים, תמצאו תחביב, תלמדו לקנות תרגילי התעמלות במעונו – העיקר שתעשו משהו!
***
הרבי מקוצק נמכר בשם אחד מגדולי המנהיגים והוגי הדעות בעולם היהודי עבור מאה וחמישים שנה. הוא נקרא באופן כללי לחסידים שלו, שלא מעוניין שהם יימנעו מעשיית עבירות דווקא בגלל שהן אסורות, אך בגלל שהם יותר מידי עסוקים לבצע דברים אקדמאיים ומשמעותיים לחיים, שפשוט מאוד אינה ישמש לו זמן לצורך בביצוע פקטור אחר!
למה שלא נפנים שיש צורך (חיוני!) לבקש בשבילנו אלמנטים חשובים להעביר זמנם. נמלא את אותו הלב שאיפה לצרכים של מרשימות. נסגל לעצמנו את אותן היכולת לעבוד בכיוונים שיש ברשותם משמעות גדולה.
ברם ממש לא בוכים על אודות חלב שנשפך, אך מעולם איננו שמעתי מי שאמר, אינם בוכים בדבר מלעבוד שהתבזבזו בפני מסך המסך.