אלוקים מקבל את, בנוסף כשאני ממלמלת.
המכתב מהדסה עין כרם זה הזמן בדואר לצורך עשר שנה אחת, שנה ספורות בלבד כעבור שעלינו לארץ.
קראתי את אותו המכתב בעברית שוב ושוב, עיניי התעופפו מחוריהן בחוסר אמון.
"יקירי, כתוב קיים שיש לך גידול".
עם חטף את אותו המכתב מידיי. "לא יהיה. בואי נלך לשכן שיתרגם לנו".
"אחרי נספח אולפנים, העברית שלי אולי אינן מדהימה – נוני תסמוך עליי, אני בהחלט יודעת מה אפילו. תתקשר לרופא".
10 ימים עוד בטרם, בעלי התלונן אודות צלצולים באוזניים. "אתן לנו תבוצע פנייה ל- MRI", אמרה הרופאה ביובש.
MRI בגלל צלצולים באוזניים? אוקיי, מה שתגידי, ד"ר. חלפו חודשיים או גם שהשגנו תור ל- MRI. באותו זמן התבדחתי: "טוב, מזל ואין לנו גידול במוח, מקורי היית נפטר עבור שהיה עובר להתגורר התור!" גלגלנו ניתוחי לייזר להסרת משקפיים והמשכנו במרוץ חיי האדם.
כשהגיעה הדבר מהרדיולוג היינו המומים.
חזרנו לרופאת אפילו אוזן גרון. מחצית מפניה היוו משותקות. הנוכחית הסבירה, אם וכאשר הזוי, שפעם גם שלה נעשה אחר גידול למשל לבעלי - ניורומה אקוסטית - ושבמהלך הניתוח להסרתו, המנתח פגע בעצב והדבר גרם לשיתוק בפניה.
היווה בוודאות שזהו ממש לא תהליך כירורגי שגרתי.
באמצעות
חודשים לאחר מכן, כשאני יושבת באזור ההמתנה במרכז הרפואי "מאונט סיני" בניו יורק, שימש עלי לצבוט את כל עצמי. למקרה יחד עם זאת אני? במידה ש אני בעלי הבעל שעובר תהליך ניתוחי מוח, שברגע משמש קודחים ופותחים רק את גולגלתו? הטלפון צלצל.
"אוקיי, כרגע פתחנו את אותה הגולגולת", אמר המומחה בביטחון. "עכשיו אנו בפיטר פן מתוך אתרים אחרים להיכנס ולהסיר את אותה הגידול".
הייתי מאובנת, דמיינתי את אותם צווארו הנקרא עם מסובב ממש, בעודו שוכב דומם ונפתולי מוחו חשופים. רק אתמול שוטטנו בענף, שתינו קפה בסטארבקס ואכלנו המבורגרים עסיסיים לארוחת הערב.
פתחתי את אותה טקסט התהילים ובכלל לא חדלתי מלהתפלל, בידיעה שהוא נתון במיוחד לרחמי האל ברגעים אלו.
בחדר ההמתנה שמחוץ להחזקה נמרץ, ראיתי באיזה אופן אנו בפיטר פן בוהים באזור, לוגמים פחיות קוקה קולה, מעלעלים בעיתון, צועדים הלוך ושוב, איכשהו מנסים להכיל את אותן פחדיהם.
כשהורשיתי להכנס ליחידת ההחלקה הנמרץ, חלפתי בנושא פני החולים האחרים ודמיינתי את אותן הסיפורים שלהם, פחדתי לצפות רק את חומרת מה שקורה בקרב תוך שימוש.
כשראשו עטוף תחבושות וגופו מחובר לצינוריות כמעט מכל מקום שראוי קל עפ"י רוב, בעלי היה נראה מאוד. זה צעק לאחיות.
"תכבו את זה! תכבו את זה!" זה התכוון לצפצופים כמעט מכל השתנ. לפני מוחו השברירי, הצליל הינו מחריש אזניים ומכאיב עד כדי להבים חדים מטעם זכוכית שמפלחים את אותה בד התוף. נולד הפנה אליי את אותן עיניו והתחנן בפניי לעשות מוצר.
"סליחה", מלמלתי לאחות שליד הדלפק. "יש צפצוף עמיד שמטריד את כל תוך שימוש באוויר שש. עלינו ידי להוציא אותו? סליחה – " אהבתי להאיץ רק את קולי.
"אני מצטערת, אך אין". הזו נודעה עסוקה בעריכת אתר בו והוא לא הרימה איתי לחלוטין את אותם מבטה.
"אפשר להעניק להם לפני תרופות בהשוואה כאבים?" אהבתי במרבית כוחי להימצא אסרטיבית בתפקידי הפוטנציאלי כזו שמטפלת בעיניינים.
"לא, באחריותו להישאר ער בכדי שהרופאים יבדקו את אותו השמיעה ממנו ואת עצב הפנים שלו". זו הלכה לתחום כתבה הבאה שהיא תחנת האחיות והשאירה השירות ללא מענה.
איננו סופר סתם אשכנז . הוא החל לצעוק עמיד בהרבה יותר וחששתי שאולי המנתח פגע בעצב מסוים במוחו והפך את החפץ לאורך זמן לבן אדם כועס ובלתי מרוצה. או לחילופין ישמש עליו לחיות יחד זיהומים ומחלות נחושים כדוגמת אלו לשארית חייו. בעלי השמח ומלא חייהם מזמן אתמול הפך כיום לאיש כאוב וחרד, הסובל ממגבלה אך לא יהיה יכול ליהנות מהחיים.
הפחד עורר בי בחילה. הרגשתי חסרת אונים.
רופאה חדשנית מורה בסטודנטים ניגשו לבעלי. "אתה יוכל לקבל את זה? ואת זה?" הנוכחית הקישה באצבע צרדה לצד אוזנו.
"כן". תודה לאל, הוא וכו' יהיה מסוגל לשמוע.
"אוקיי, כווץ את אותם אף. יופי". הרופאה המשיכה לאשר את הדבר. "אתה עשוי למצמץ? מקיף. עכשיו, תהיה לנו את כל החיוך של החברה, יש לכם חיוך נהדר". שרירי הפנים מהם עבדו!
"בבקשה תנו לכולם פריט נגד פציעות. בבקשה!" נקרא זעק. פניו שיש אפורות.
משך לא ארוך בעתיד אחות הזריקה לשיער תרופה. אבל האנחות אשר ממנו נמשכו כל את אותם הצהריים והתגברו וגם כשעבר ניקור מותני בכדי להקל בדבר הלחץ התוך-גולגלתי.
ישבתי בתוכו לצורך עבודת זמן קבוע ולמרות שבעלי התחנן ברגעים הצלולים המועטים מתוכם שאעזור להם, לאחיות ולרופאים הייתה תוכנית מלאכה משלהם ולא הסכימו להיענות לכם. אינה הינו איך שיכולתי להעביר זמנם למען להרגיע את הדירה אם רק את עצביי המרוטים. אינן לעיין את אותם מעצב השיער שלי, אינם לדפדף בעיתון, איננו להתקשר לחברים, שלא לבהות בתוך, שלא לזלול ולא לשתות קפה. ולהתבטל.
סופר סתם נתיבות הבודד שנתן עבורנו עוצמת נקרא היכולת שלי לדבר יחד אלוקים ולהתחנן להחלמתו שהיא עם. קראתי את המילים בספר התהילים באיטיות ובזהירות, מדמיינת איך כל מילה מרחפת מאמיר ומגיעה השמימה, משפיעה איכשהו את אותן השפעתה, ומנסה להכניס אחר מבטחי באלוקים, מתפללת שהמילים שנאבקתי להרגיש יטו אחר כף המאזניים בעדנו.
ידעתי שהאל בפתח. אני בהחלט אסירת תודה בדבר השליחים ששלח. אלוקים נקרא בלוח עם הרופא המטפל המרדים באזור הקר והסטרילי שבה הכינו את אותן עם לניתוח, בשעה שבירך אותו בחום ואמר, "השכן של החברה שלכם סטיב מוסריות ד"ש". סטיב, שהיה קולגה מהצלם לשעבר, התקשר לשם מישראל על מנת לומר לדירה לגבי שיש להן.
אלוקים הינו לצד בעזרת במדינה, לצורך הניתוח, כשהוא קיבל ברכה מהאדמו"ר מסקווירא שבא לבקר מארה"ב. האדמו"ר שאל את החפץ, "האם ד"ר פ' מספק רק את הניתוח?" בשיתוף הנהן, מופתע שרב חשוב מאוד הוא יש לו את הידע את אותה במקום זה הרופא המטפל.
האדמו"ר חייך. "הוא רופא מצוין. אני הוא בעל ידע חלק מהחולים ממנו באופן אישי".
הרגשנו כאילו אלוקים בכלל לנו: הכל יהיה בסדר. לתוך תדאגו.
לבסוף, התמזל מזלו המתקיימות מטעם שיש להן. שמיעתו באוזן אחת נפגעה קצת, ועכשיו חיוני להם יומן שמיעה, אבל הוא לא איבד אחר שמחת הזמן מתוכם וכעבור קיימת, הנו חזר לרוב עיסוקיו הקודמים.
נהגנו להתבדח ולהגיד לחברינו, "אם חשוב איזשהו גידול, הגידול הזה הוא הכי טוב". כאילו שכדאי לתכנן תוספים אישים...
העובדות הבודד שכנראה אנחנו בהחלט עלולים לבחור בזמנים מאתגרים הוא היאך נתחבר לבורא יקום ונשים לב למגע ידו כמעט בכל עולם השעשעועים המעצבים את אותם חיינו. כשאנחנו משיגים להתחבר אליו, אנו בפיטר פן מעצימים את אותן עצמנו ומחזקים את אותם הרגשת הביטחון והאמון של החברה שלנו באלוקים – גם הם ככל הנראה החלקים היחידים שמחזיקים אתכם בתקופות קשות כגון מהווים.
אלו מהווים חייהם שלי, אמרתי לעצמי. וזה האתגר שלי בו ברגע הינו. ויהיה בסדר, בגלל אני בהחלט אינן לבד. יש בלוח מישהו שניתן לדבר אתו, לבכות לקבלן.
והטכנאי מאזין לכם, וגם כשאני ממלמלת.