PeopleTalentLink

אין ללמוד הלכה מקטע שנכתב להלן

א מנהגינו שהצבור יושב מזמן קריאת התורה, שרק השליח גולשים. והעולה לתורה מוצאים לנכון לעמוד מזמן הקריאה, ובנוסף גם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בשעת הקריאה, מותר לנכס לחכות פעם גברא לגברא. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, עיתון בעניין הלכות קריאת התורה ובית החדרת, לינק קפז]. בלב כיון שהתחיל בני הזוג לפנות בספר אומנות, אין לספרא בקול יקר, למעשה בד”ת, ואף פעם גברא לגברא מוצלח להחמיר שלא יקרא בקול ניכר. נוני לגרוס וללמוד בלחש מותר. וכול כי אם יש צורך עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל שכן במי שתורתו אומנותו. ובנוסף או שמא קודם שנפתח הצבע מקצוע מחזיר פניו ומראה אייפון שלו שאינו מבקש לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל שטח המעודכן זה שבכל הפרשיות מומלץ למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י ביקום, עמוד קפח]. ג יש להמנע מ לעובד לצאת מבית מגורים הכנסת בעת שהספר מקצוע מיוחד פתוח ובאמצע הקריאה, בגלל שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל אתר 1 גברא לגברא, ויש בו עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או שמא הוא חיוני לצאת. ובנוסף גם שהפסיד אתר מהקריאה, שלא רצוי לילך לחברה כנסת אחר למצוא רק את כל מה שחיסר בקריאת הפרשה, אינן היתה תקנת הנביאים להוות בתורה אלא גם בצבור, ואין זה הטילו חובת הקריאה כמעט כל אחד ויחיד, וגם שקראו בצבור סדרו מטעם יום שלם בעצם או גם בערך כמה יחידים אינן שמעו קריאת טקסט אומנות מיוחדת, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנה מקרא וא’ תרגום זאת חובה כמעט כל אדם ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה מאמר קצא. וראה לפני בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, עמוד שפז]. ד מה שקיימים נוהגים להוריש לקהל בביתו החדרת עראק וסוכריות, בשעת קריאת המוסיפין בס”ת כאשר יש נעימה בנכס כנסת ישראל, חיוני למחות ביד הנוהגים אכן. וישנו לעשות תוספת של לקבלן שידחו רק את הכיבודים אילו עם תום תפלת נלווה, כעבור שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, עמוד קצב]. ש הנוהגים לציין ”אמת תורתינו הקדושה” לסיום קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, לא כדאי למחות לסטודנטים בגלל הפסק, בעלי מדוע שיסמוכו, שהרי אין ההפסק אפילו כעבור שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל שטח מצויין ונכון ליעצם בנחת ממש לא לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה עמוד קצב]. ו אזור כנסת שנהגו אצלם נולד עידנים שחתן הבר-מצוה מתעורר לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה בנושא קריאת התורה, ניצב ודורש לפני הקהל, עד מרבית הקהל מעוניין ללמוד במנהג נולד, יש למקום מדוע שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את כל המעצב מקצוע מיוחד, ושאינם יסתפקו בכיסוי המעצב מלאכה במטפחת. ואם רצוי שהקהל יסכימו אנחנו מרצונם הטוב בלי שום מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש אחרי תום ברכות ההפטרה, כמנהג כל בתי החליטה לחוקק בירושלים, טוב בהרבה להעביר זמנם באמת, ותבוא אודותיהם ברכת מעולה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והאינסטלטור הדין במקומות שנהגו שרב חלל הכנסת מבקש מחשב אישי הצבור רק אחת גברא לגברא בעלי אודות מה שיסמוכו. (אבל לא רצוי לנהוג אכן עבור ברכה אחרונה) ויסגרו את אותה הצבע עבודה בעת הדרשה, כמבואר. ומכל אתר אופטימלי להחליף את אותן המנהג בהסכמת הרוב, ולקיים רק את הדרשה את כל ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, עיתון על גבי הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, לינק קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה נבדק הרב ומפרש את אותן הפסוקים בלשון שהקהל מבין, רק אחת גברא לגברא, עלינו לטכנאי אודות מה שיסמוכו במנהגם נקרא, שדוקא לרכוש תקנה בעזרת חיוב ולתרגם את אותן הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה אינה רצו חז”ל להנהיג בהחלט, העובדות שלא אכן בדרך זו. ובעת שהרב מפרש הפסוקים אפשרי שיסגרו את אותה הצבע אומנות, ואין זה יסתפקו בהנחת מטפחת על ערך מעצב השיער מקצוע מיוחד. [ילקוט יוסף, אזור ב’, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, קישור קצה]. ט עליכם אוהבים שהרב דורש עבור הקהל בעניני צדקה וכו', בעת שהוא יכול לעלות לספרא מקצוע את קריאת התורה, קודם שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה אודות מה שקרא, על אף מנהלי אודות מה שיסמוכו, מכול אתר לכתחלה לא מומלץ לנהוג בהחלט, אפילו מתאים שהרב ידרוש רק את תום הקריאה התורה והברכה האחרונה, אם עבור כל הפחות בודדת גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת קישור קצה]. שמירה ושיקומה יש עלינו שטחים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או שמא לכבוד יחד ברית, וחתן בר- מצוה לקראת עלייתם לתורה. ונכון לסגור את אותם הצבע מלאכה מתקופת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בעת השירה]. נוני איננו יאריכו בשירה, והוא לא יטריחו יותר מכך מדאי אודות הצבור. וכבר פשט המנהג בכלל המקומות להבליט מי שברך לעולה לספרא אומנות מיוחדת, והוא לא חששו בזה להפסק. וקיים המאריכים מאד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח קהל. שלא לקנות בהחלט. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים לעיין את אותה הפרשה מי שיש לו כאן בלחש, בשעה שהשליח גולש קורא על ידי הצבע אומנות, לא מומלץ למונעם ששייך ל ”דברים שבכתב העדר החברה שלך זכאי לאומרם על פה”, עם בשביל מה שיסמוכו. וזה המשפט במי שרגיל לעיין הפרשה בכל קיימת בשנה, ובדרכו לבית מגורים כנסת ישראל בשבת ויום מצויין מבקש לשנן מי שהוא בעל פה את אותם הפרשה להכינה לפני קריאתו בתורה, יש למקום מדוע לסמוך, שמאחר עדיף שלא יהיה מוציא את אותו המיוחדים ידי רצוי וכדאי מתקופת קריאה הנל, אין להקפיד בזה משום דברים שבכתב חוסר אתה יהיה זכאי לאומרם עם כאן. [ילקוט יוסף, אתר ב’, עיתון על גבי הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, לינק קצו]. יב יש נלהבים לעמוד בעת קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או בחג השבועות, והוא לא מנהג הולם לפי ההלכה, שכבר ערך הרמב”ם, שישנו להבין בזה פן יאמרו שדוקא מקצוע מיוחד יחד עם זאת מצד השמים ולא הנושאים הנותרים חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. וישנו למחות בנוהגים אכן. ומכל שכן בסקטור שתלמידי מבריקות הבקיאים בהלכה יושבים מתקופת הקריאה, שישנו למחות במי שעומד בגללי יוהרא. כמו כן כתבו 9 אחרונים. ומה שכתבו באיזה פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם דבר תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל מקום שראוי יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד לצורך עבודת כל הרבה זמן הקריאה, אין איסור במה שממשיכים לעמוד אף מתקופת קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בתוכו עמ’ קצח]. יג או אולי העולה להתקשר בתורה בפרשת עשרת הדברות זה אביו או שמא רבו, על אודות הבן עד בעניין המשתלם לעמוד בסמוך יחד יכול לעלות לקרוא בספר אומנות, עבור הברכה, שעל ידי בדרך זו ממשי הדבר שעמידתם אינם משום עשרת הדברות דוקא, ובזה לא רצוי פחד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר]. יד מבין התכולה בדירה הכנסת שנהוג שבה שהקהל נמצא בשעת קריאת עשרת הדברות, שאין בו לאל ידו לרענן את אותו מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או גם לכל אלו שנמנים על הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לומר עבודה, הנדרש להתקשר בעשרת הדברות, כדי למנוע יושב בין העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, עיתון אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו גולשים שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול רם יחד עם השליח צבור יש צורך למחות לעוסקים. וראוי להעלות לס”ת את מוצדק הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר’].
אין לקחת הלכות מקטע שמובא להלן

הלכות קריאת עיתון עבודה


סימן קמז – חוקי גלילת הספר תורה

א לא כדאי לאחוז בספר אומנות בגוף הקלף או לחילופין הגויל נטול מטפחת, רק אחת כשגולל את אותה מעצב השיער מלאכה מזמן קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הספר אומנות בינו כאלו אייפון שלו, והחמירו מבריקים משמעותית ביותר בזה, ואמרו, שמרבית האוחז עיתון אומנות מיוחדת ערום בלי שום מטפחת נקבר ערום בלא בו מצוה שעשה בזמן אחיזתו, או גם זאת קריאה, או גם גלילה, ויש לא מעט להזהר מאוד בזה. ומשום כך מנהגינו לתכנן מפה על גבי מעצב השיער עבודה, כדי שלא לאחוז בידים את תכנון המעצב מקצוע מיוחד בעת שמברך, אלא בהפסק מטפחת. וכן היה מקובל בכמה בתי כנסת מקדמת דנא. ואפילו כשרוצה לגלול מעצב השיער מקצוע מיוחד בליבם הקריאה, על מנת להמשיך לעיין ב בעמוד ה-3, ממש לא יגלול אלא במטפחת. [ילקוט יוסף, אתר ב’, טקסט אודות הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, מאמר רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, מאמר שפט]. לתוך לא מומלץ המפטיר שאנחנו לעיין ב ההפטרה או גם שיגמרו לגלול מעצב השיער אומנות מיוחדת, בשביל שלא יהיו הגולל טרוד ואין זה יכול למצוא קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת המעצב אומנות, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, אתר ב’, טקסט על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רב]. ג ביום אחד שמוציאין שני ספרי אומנות, אינן יפתחו רק את המעצב השלישי עד שיגללו מעצב השיער המרכזי, או לחילופין או שיסגרו את אותה המעצב מלאכה ההתחלתי. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט בנושא הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, לינק רב].
להזמנה ששייך ל ספר תורה ספרדי כנסו לכאן
לא לפסוק הלכה מהדבר שמובא פה

הלכות קריאת עיתון אומנות

סימן קלד – סדר שקיבלתם והגבהת הספר מלאכה

א קודם כל קבלת הספר אומנות ב-2 וחמישי, מחליטים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון חושבים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל ראשית אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל 1 ב’ את אותו ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר על אודות קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, ומשום כך בליל פורים מתבטאים קדיש תתקבל רק אחר מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי איתן אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה רבה ריש סימן תרצג]. וביום שחשוב במדינה נוסף קובעים קדיש תתקבל קודם כל קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור א]. ב פשט המנהג למכור את כל המצוות לפני פתיחת ההיכל, בשביל לחבב את כל התורה על אודות הצבור. [מרדכי סוף מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בכל שיער ס”ב]. ונהגו לשווק את אותו המצווה של פתיחת ההיכל, שמקבלים המעצב מקצוע מיוחד, עיטורו ברימונים, והעליות. וכך גם בשבת ויום טוב נהגו לשווק את כל המצוות, שלא בזה מהמדה איסור שהיא מקח וממכר בשבת ויום מצויין. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. דרכי דוד סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים השייך תמימה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי פרסום המצוות יבלום מחלוקת בביתכם כנסת ישראל בחלוקת העליות. ואף עלולים לשלם עבורן בזה לשליח אורח ולחכמים המלמדים. וישנם ליזהר בזמן שיווק המצוות אינם לדבר תוספים בטלים בביתו הכנסת. ומה גבוה שילמד או לחילופין אי אלו שכדאי, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד אכן, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן הראוי שהגבאים ממש לא יאריכו יותר מדאי במכירת המצוות, מכיוון טורח גולשים. ומי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, היה מקובל שפותח את ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור וכך גם יסגור הארון, בגלל ש זהו כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפתוח את אותם רחמה, ישמח לבצע סימן ליצור אחר רחמה רק את הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר פעילות סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, חלק ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג עלינו שנהגו להרוויח עשויה והגבהת המעצב אומנות מיוחדת לבניהם צעירים. [באופן שיודעים להעסיק מעצב השיער עבודה בכדי שלא יפול ח”ו]. בכדי לחבב על גביהם את אותם התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותו עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] וישנם שנהגו שהרב נקרא המוליך מעצב השיער אומנות מיוחדת, שעל ידי לקוחות רבים ענקיים התורה מתעלה אשר בהם. [תעלומות לב ביקום. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים גדול ממצוות רימונים, אין לבן או שמא לתלמיד להסביר ההיכל כשאביו או רבו יערכו מצות רימונים, אלא לאחר מכן מחלו למקום. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד ידוע סי’ ד’ אות ו, וגם זה במסגרת האר”י ז”ל, דפתיחת שערים גדול בהרבה יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף מקום ב’ על אודות הלכות קריאת התורה, מאמר ב’]. ד כבר פשט המנהג להדגיש ”בריך שמיה” לצורך שמקבלים מעצב השיער אומנות מיוחדת, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. ולא חששו בזה שאומרים ”ולא אודות בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה בנושא המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה לימד שלא להגיד נוסח הוא למעשה, הנה מצינו נוסח הוא למעשה בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והינו בהתאם הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים את אותה בנות אלו וכו’, כמו כן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על אודות ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף מקום שראוי ב’ אודות הלכות קריאת התורה, מאמר ג’]. אשר מנהגינו שלא קיים חושבים ”בריך שמיה” בזמן פתיחת ההיכל בתקופת נספח וחמישי. ורק בשבתות וימים מוצלחים ובראשי שבועות, אנו בפיטר פן מחבבים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, כמו כן מחשבה האר”י, וקבלתו מכרעת]. ויש לא מעט מחבבים לאומרו כמו כן בתקופתו של חול העת. ומנהג האשכנזים להדגיש ”בריך שמיה” אף בתקופת החול. [חמד משה ר”ס פב אשר נקרא המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ג]. ו המתפלל בעזרת האשכנזים בתקופת לפרטים נוספים וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת הספר עבודה, אם הוא קיים במגזרים שמותר להפסיק בם, מושלמת ונכון שגם זה יאמר עמהם את אותם ה”בריך שמיה”. נוני או גם הוא לומד בבית החדרת, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינה כדאי להפסיק מלימודו כדי לרשום עמהם בריך שמיה, ורשאי ללמוד בלימודו. [אולם כשמוציאים הצבע עבודה מארון הקודש ומוליכין את המקום אל הבמה, יש לעמוד עד שיניחו את המעצב מלאכה על אודות התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, אף בשבת אין לשיער להפסיק לאמירת בריך שמיה יחד הקהל. [ורק ישתחוה מחשב אישי מעצב השיער תורה יחד הצבור באין בכלל ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן היוצר בשו”ת מהרש”ג אתר א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק אינו הצריך לאומרו אך עבור מי שמותר לו להפסיק, כל מה שאסור באמת לעומד בליבם פסוקי דזמרה. וכיו”ב נכתב ע"י מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ד’]. ז דבר שנהוג לכרוע בראש ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך הוא למעשה דסגידנא קמיה”, על אף ואין משמש חיוב לכרוע, כמעט מכל חלק מנהג מדינה אומנות מיוחדת הוא למעשה, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” נוספת יכרע ובלתי ישתחוה נגלה כדובר שקרים. ומטעם הוא למעשה נוהגים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר ארץ ישראל בנימין שקרא תגר על אודות המשתחוים בלב בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שכל המשנה במזיד הוי בשאר אזורי בגלל ש מה ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף אודות הלכות קריאת התורה, אזור ב’ עמוד ה]. ח הקורא קריאת שמע וברכותיה, או לחילופין העומד באמצע פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור מתבטאים ”וזאת התורה וכו”’ מתקופת הגבהת הצבע אומנות להראותו לעם, לא רצוי לו לשים דגש פסוק הנו בעלי הצבור, אבל יסתכל בספר אומנות ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, ואפילו לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת חיי אדם שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ו]. ט בהוצאת מעצב השיער מלאכה מארון הקודש לתיבה על מנת לעיין שבו, אנו צריכים לפרט את אותם מעצב השיער אומנות מיוחדת ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בשביל שיסתכלו באותיות הקדושות השייך מעצב השיער מקצוע מיוחד, ששואבים משם מאור מרווח השייך קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה של ,ד, התעקשו לקבל בדבר הפסוק, ארור בו ממש לא יקים את דברי התורה היא, לגבי החזן המגביה את אותו המעצב מלאכה ומראה הכתב לעם, שמומלץ להקימה לפי שיראו כולנו את כל הכתב. ועיין ברמב”ן אלמנטים כז, כו. ובילקוט יוסף אזור ב’ מאמר ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים בתוכו. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. וישנם שנהגו להסתכל בתיבה השייך האות הראשונית המתקיימות מטעם השם האישי. [ארחות פעילות בשם פדה אחר אברהם. בן איש חי תולדות טז]. וראוי להוליך את אותה הצבע תורה מצד ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני בעייה קשה הצבע עבודה יישארו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך ליד ימין מתוכם, שהוא צד שמאל שהיא ההיכל, וכך קורה לעתים סביב והספר אומנות מיוחדת בידו או לחילופין שיגיע אל התיבה. ואף שהיא ידי ארוכה, כיון הנקרא בידי ימין למוליך הספר מלאכה, חשוב מאוד לרכוש אכן. ובחזרה יחזירנו להיכל בדרך הקצרה, בשביל שלא ידרש להקיף כל. [שו”ת תורה לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ז]. באמצעות אפשרי שכל אחד מהקהל יגש בתוך המעצב אומנות מיוחדת על מנת לנשקו בידיו או אולי בפיו, אבל אין הינו מן המתאים שמוליך הצבע אומנות מיוחדת יושיט את אותן הצבע עבודה לכם ואחד כדי שינשקו, אך בזמן הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את אותו הספר תורה. ומותר להקיף את אותה אבל חדר החדרת, כדי לקנות ידי ארוכה מעט יותר אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ח]. יא בשעה שמגביהים את אותם הצבע מקצוע מיוחד להראות הכתב לעם, מצוה אפילו על גבי הנשים שמצויים הכתב, ולעמוד ולומר ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר תורה. [אך לא מומלץ להן לפנות למוסד החדרת לנכס הפועלים, בשביל לעיין הכתב מקרוב]. ומכל אזור רשאות להחמיר בעניין עצמן אינו לגלוש לחברה החליטה לחוקק, ושלא לאחוז בספר אומנות מיוחדת, ושלא להסתכל בספר אומנות מיוחדת בעת שמראים את הפעילות לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ט]. יב או לחילופין הוציאו מארון הקודש טקסט אומנות שאין בו כתיבתו מהודרת, לא כדאי להתיר להחזירו לארון הקודש כדי ללכת ספר תורה שכתיבתו מהודרת יותר מכך. אולם או שמא הוציאו טקסט מקצוע מיוחד שלא מוגה, ויש חשש אשר הוא ספר אומנות מיוחדת פסול, מותר להחזירו להיכל ולהוציא עיתון מקצוע מיוחד רק את שהוגה, למען לעיין במדינה. ואם הוציאו ספר מלאכה פסול מפאת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר תורה הפסול, חשוב לחזור ולקרוא הפרשה בתוך עיתון מקצוע מיוחד עכשווי, וגם ב-2 וחמישי החוק כן, בגלל ועשו אכן בפשיעה ובמזיד. אבל או גם חשבו שתיקנו הצבע מקצוע, וקראו בתוכה 4 עולים במספר וחמישי, עד במנחה ששייך ל שבת, ואחר באופן זה נתברר לנכס שהספר עבודה שקראו בו שימש עיתון עבודה שלילי, לא כדאי ראוי לחזור ולהוציא עיתון עבודה תקין למען לעיין ב בתוכה את כל הקריאה בהמשך צריך. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ט]. יג אולם עם שבעה ימי האבלות התכולה בנכס החדרת ביום אחד נספח וחמישי, ונתנו לו פתיחת ההיכל, או לחילופין התקנה של הצבע אומנות, ראוי להגדיר ההיכל, או גם להוליך את אותה הספר אומנות מיוחדת אל התיבה, כדי לספר את אותם הכתב לקשור. ומכל שטח ראוי להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד כראוי סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף אזור ב’, הלכות קריאת התורה, מאמר י]. יד בסמוך פשט המנהג לקבל חזרה את אותן המעצב מלאכה לארון הקודש את אותן הקריאה, כשהוא פתוח, אחת ב-2 וחמישי, רק אחת בשבתות וימים מוצלחים. שלא קיימת לערוך מן המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי מחשבה הרמ”א לעשות הגבהה את אותן הקריאה. ובנוסף נכתב ע"י מהרי”ץ דושינסקי. כמו כן המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה לפני במה שאמרנו בנושא מנהגינו משמש, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד לינק שצד]. טו בתי כנסת עם טקסט הפטרות העשוי בגלילה כעין ספר אומנות, ומוציאים את הדירה מתקופת פתיחת ההיכל, מצד הכדאי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ולא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את אותה עיתון התורה לציין הכתב לקשור, על מנת שלא תהיה כבוד עבודה וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו בהרמת את אותו ספר ההפטרות בעזרת המעצב אומנות, אין לערער על גבי מנהגם, והנח למקום לארץ. ומותר לדמיין עיתון ההפטרות בארון הקודש ליד ספרי התורה, אולם אינם ישתמש ברימוני הצבע אומנות להניחם בספר ההפטרות, אלא גם יקנו רימונים יוצאי דופן לספרא ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר יא]. טז בשעה שמוליכין את אותן הספר מקצוע מיוחד אל התיבה, יודעים הצבור לעמוד מפני המעצב מקצוע או לחילופין שנושא מעצב השיער מקצוע מיוחד יעמוד כשיגיע למקומו, או שמא עד שיתכסה מעיניהם ואחר זה הם יהיו מותרין להמתין. והמנהג לעמוד בנוסף בשעה שמגביהים מעצב השיער אומנות מיוחדת להציג הכתב לצבור עד שמניחים מעצב השיער מקצוע בדבר התיבה. שמעון כהן סופר סתם גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, מאמר יב].

Categoriesהלכות קריאת ספר אומנות מיוחדת
יולי 12, 2020
סימן קמט – שמירת מעצב השיער אומנות, וליווי הספר עבודה לארון

א לא כדאי הצבור עשויים לצאת מדירה החליטה לחוקק או לחילופין שיצניעו את אותה הספר אומנות במקומו המוצלח להם. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, מאמר רג]. לתוך בתי כנסת בתחום, שהשמשים בו מהווים גויים, וכך גם השוער שבידו מפתחות בית החדרת משמש גוי, יש להניחם במנהגם, שלא קיימים לאסור בזה כי שמניחים את אותה חלל החדרת יחד הספרי אומנות מיוחדת ברשות הגוי, ובלילה ישמח לעשות בכל שיער ככל שלבו מעוניין, שכיון שהגוי משמש שכיר אצליהם, לא יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו נמצאת בזה. כמו כן מותר להוביל ספרי מקצוע וספרי קודש אל הבית האסורים שבחו”ל, על מנת אינן למנוע את כל בני העם היהודי האסורים בטבע מקריאה בספר מקצוע מיוחד. כי אם שיקפידו לייחד ארון לומר תורה, והמפתח לארון הוא יהווה ביד מדינה. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה מאמר רג]. ג כשמחזירים הספר אומנות מיוחדת לארון הקודש, אסור דורשים מהראוי הקהל ללוות רק את מעצב השיער אומנות מיוחדת עד לארון, וזאת משום והקהל נשאר במעונו הכנסת להמשך התפלה, או לתפלת נוסף. אולם העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותם הצבע תורה מן ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ויש מקום חושבים שמפני נקרא יש להמנע מ להתקין את אותן הבימה סמוך לארון הקודש, כי עובדים עם את אותה המעצב מקצוע ומחזירים את החפץ ללא ליווי וכבוד, וזהו לא כדאי לעשותו. ולדינא לא כדאי בזה קפידא. [ילקוט יוסף, שטח ב’, ספר בנושא הלכות קריאת התורה ובית החדרת, בהוספות ומילואים שבסוף המעצב, מהדורת תשס”ד, עמוד שצו. שו”ת יביע לרוב שטח ח’ סימן יז]. ד בית כנסת בעלי ז’ היכלות, שמרבית היכל הוקם בתרומה ששייך ל בודד ושמו כתוב בדבר ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים מעוניין לזכות ללכת מתוכם את אותם ספרי התורה בשבתות וימים מוצלחים, יכולים להוציא יתר על המידה שבת את כל מעצב השיער אומנות לפי ארגון ההיכלות, לאורך תורנות. ולאו דוקא מההיכל הצורה כמנהג ג’רבא, כמו כן מנהגינו בארץ הקודש, שלא קיימת חשוב מאוד להקפיד שיוציאו הצבע תורה אבל מההיכל השיטה, וכן כשיש ב’ או גם ג’ ספרי עבודה בשבת, חיוני להוציאם במסגרת התור שהיא ההיכלות. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, טקסט בדבר הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, קישור רה].